"מאין לך" ניסיתי לשחק אותה חשדנית. "תעשי לי טובה" הוא ענה בזילזול. "אני מכיר אותך, אם היה לך הספק הקטן ביותר שזה אמיתי, לא הייתי זוכה לראות אותך היום." עיגלתי עיינים לנוכח התשובה הכ"כ נכונה שלו, אבל כעסתי, אף אחד לא יכל לשער כמה...
"אז למה רק עכשיו לונדון?" הוא אמר בקול שבור. " ריצ'ארד, לא ידעתי שזה לא נכון, הסיבה שאני כאן- מדברת אתך היא כי עבר הרבה זמן מאז, והתחלתי לחשוב בהגיון, כשהחלטתי לא לחזור הייתי כ"כ פגועה ועצבנית שלא יכולתי לחשוב על כלום, אתה לא יכול לתאר לעצמך מה עבר עליי בכלל. לראות תמונה שבה אתה מתנשק עם האקסית שלך מרוחה בראש הפיד באינסטגרם..." בלי לשים לב ירקתי את כל השיט שהיה שמור אצלי בפנים ופרץ הדמעות יצא גם כן... "אל תבכי, חיים שלי" הוא אחז בי בידיו החסונות וקירב אותי אל גופו, אבל לא יכולתי, התייפחתי כמו ילדה קטנה כשראשי תחוב בחזהו וידיו מחבקות אותי חזק.
הוא חיבק אותי כ"כ חזק, שמעצם החיבוק יכולתי להרגיש כמה שהוא מצטער על הכל, כמה קשה לו לראות אותי במצב הזה... "התגעגעתי אלייך" הוא לחש לי באוזן. "גם אני" אמרתי, והבכי התגבר. " אל תבכי... דיי... הכל בסדר" לחש לי בקול מרגיע ונעים. פניי נצמדו אל צווארו, ויכולתי להריח את הבושם בעל הריח המשכר שלו, הרגשתי כאילו גופי נבלע בתוך החיבוק שלו. הוא שחרר את חיבוקו באיטיות ובעדינות והסתכל ישר לתוך עייני. "בואי יפה שלי, נלך למקום רגוע יותר ואסביר לך הכל" " איך נלך?" התאוששתי פתאום מהבכי העמוק. " אתה באמצע צילומים..." הרגשתי שהזכרתי לו. "אסדר את זה" אמר. "אם אתה רוצה אפשר לחכו..." " את אל תדאגי למה שלא קשור אלייך" חייך את החיוך ההורס שלו וקרץ קריצה קטנה.
כעבור 10 דקות הוא חזר.
"בואי" הוא אמר. "לאן" שאלתי. "לאנשהו" הוא ענה וצעד לכוון הג'יפ השחור שחנה בחנייה המוצלת. "ריצ'..." "זה בסדר, דברתי עם חן, הוא כבר יחזיר לך את האוטו" כאילו קרא את מחשבותיי.
עלינו למכונית שלו, הדלתות נסגרו והוא החל לנהוג...
הבטתי מהחלון בנוף המתחלף, היה שקט כמה דקות ארוכות. סובבתי את ראשי אליו, הוא סובב את ראשו אליי וחייך. "אז... איפה הסתתרת מפניי כל השבועיים האלה, אם יורשה לי לשאול..." שאל בנימה מסוקרנת וחשדנית כאחד.
"אצל ידיד" עניתי באדישות מעצבנת.
" אצל ידיד...." הוא מלמל בעצבים.
"יפה לך..." הוא הוסיף אחרי 2 שניות.
"יפה לי?" שאלתי ונפלט מפי צחקוק .
"את בורחת מפניי ומתחבאה אצל ידיד?! מיזה הידיד הזה?" שאל בכעס.
"ידיד, אתה לא מכיר" התגרתי בו.
" אוקיי, אז אני מבין שגם אני יכול לישון אצל ידידה שלי כשאת מעצבנת אותי..." הוא החזיר לי, נכנעתי.
"סתאםם נראה לך..." צחקתי כמו שלא צחקתי הרבה זמן...
"יחתיכת ******" הוא קרא בהומור.
"מגיע לך", השבתי לו והוא החנה את האוטו,ירדנו בטיילת.
הרמתי את ראשי למעלה, עשרות ציפורים עפו בשמיים וצייצו ללא הרף.
"נו, אז מה היה שם?" דרשתי לדעת.
- המשך יבוא-
Avishagggg