" הגעת ליעד" קראה האישה שבוו'יז. זהו, אני בחוף הצוק. ירדתי מהאוטו והסתכלתי לצדדים. החוף היה מלא באנשי תקשורת , צלמים, סטייליסטים ומה לא...
"איך אמצע אותו כאן" מלמלתי בייאוש. הרוח החזקה העיפה את כובעי לכיוון השימשיות האדומות, התכופפתי להרים אותו, ולפתע ראיתי אותו , את החיים שלי, החתיך שלי, את ריצ'ארד! עברה בי צמרמורת קלה של התרגשות, כמה התגעגעתי אליו, כל החודשיים שבהם הייתי בניו יורק ... והשבועיים שלאחר מכן... עבר מלא זמן...
הוא עמד ליד חן, ועוד כמה דוגמנים שלא הכרתי, נשען על איזה קיר שעמד מאחוריו וצחק כנראה מאיזה דבר שחן אמר.פתאום הוא היה נראה לי גבוהה יותר... עיניו החומות-דבש היו יפות כ"כ , אפו שנראה כאילו שורטט באופן מדוייק לגמרי היה מודגש פתאום יותר מבד"כ, ופיו; שפתותיו המלאות בדיוק במידה הנכונה ושיניו הלבנות והישרות... לא יכולתי לעמוד בזה... רציתי לקפוץ עליו ולנשק אותו..' אבל קודם אני צריכה לדבר איתו' .כאילו הזכרתי לעצמי. בלי לחשוב פעמיים, רגליי החלו לצעוד לכיוונו ונעמדתי מולו במרחק של כ- מטר אחד בלבד. הוא דיבר עם אחד הבחורים, חן קלט אותי וסימן לו להסתכל מולו, הוא סובב את ראשו לעברי, בהה בי כמה שניות טובות עד שצעק-" לונדון"! ומבט מופתע וכאוב עיטר את פניו. חייכתי. הוא עזב את חבריו ורץ אליי. " מה את עושה פה" אמר בסערת רגשות, ולא שם לב שצעק. " ששש, באתי לדבר אתך" לחשתי ותוך כדי התקדמתי למקום שקט יותר,הוא צעד בעיקבותיי. " את רצינית?! את יודעת כמה זמן אני מחפש אותך, מתקשר אלייך, מסמס לך ואת לא עונה, איך יכולת למחוק אותי ככה ? כאילו אני כלום בשבילך, פשוט קמת והלכת, חשבתי שיש בך יותר מזה לונדון" הרגשתי שהוא פשוט מקיא את כל מה שיושב לו על הלב מהתקופה האחרונה.
" אוקיי, אתה רוצה לצעוק ולהאשים אותי או שאתה רוצה שנדבר יפה על הכול?!" הוא לא ענה, ריצ'ארד הסתכל על הים ונראה היה שהוא שבור ומעורער... " "ריצ'ארד, גם אני עברתי תקופה קשה, בדיוק כמוך, תאמין לי" " אבל איך יכולת ללכת, את זה אני לא מבין, זה פשוט לא מתאים לך"אמר בקול שבור.
" כי נשברתי ריצ'ארד, נשברתי! כבר לא היו לי כוחות, הדבר הזה היה הקש ששבר את גב הגמל"
" את לא מאמינה לזה" " למה?" שאלתי מבולבלת. " לזה שהתנשקתי עם ויקטוריה" הוא אמר לגמרי ברצינות.
-המשך יבוא-
תכתבו לי בתגובות מה אתן חושבות שבאמת קרה שם... אוהבת אבישג?