המשך לסיפור במסגרת פעילות הקיץ של פורגירלס!
"פתחתי את העיניים. השמש סינוורה אותי והאירה את כל החדר. לקח לי כמה שניות להיזכר שהחופש התחיל ממש היום.
בפלאפון חיכה לי סמס. "היה כיף אתמול. רק רציתי שתדעי שבאמת התכוונתי לכל מה שאמרתי... מקווה שנמשיך לשמור על קשר גם בחופש."
שיט! לא האמנתי שזה קורה לי!
קמתי מהמיטה, ציחצחתי שיניים וניסיתי לעשות סדר במחשבות. חייבת להיות דרך לסדר את העניינים בלי שהחברה הכי טובה שלי תכעס עלי..."
פאק. עוד אחד מהדברים שחיכו לי במחברות שלי שמיהרתי להוציא מהתיק כדי לנקות אותו.
טוב, לפחות אני כבר לא הולכת להגיע לבית הספר בחודשיים הקרובים.
אתמול היה היום האחרון שנכנסתי בשער של המקום הזה, אפור כמו תמיד ומדכא.
ממש כמוני, שתמיד נכנסת לכיתה מסוחררת מאלכוהול ומסריחה מסיגריות עם טראנסים באוזניות, מזכרות מרייבים וקפוצ'ון שחור. גם בקיץ. לא בא לי לחרטט שוב ליועצת שחתול שרט אותי.
העולם הזה שחור.
אבל לפחות אני סוף סוף יכולה להחזיר את כל הפירסינגים שלי.
"לורה!" אני שומעת את אמא שלי קוראת לי, "יש מישהו בשם טים שאומר ששכחת משהו במסיבה שהייתה אצלו אתמול."
כן, אני שוכחת כל דבר אפשרי כשאני לא צלולה. מפתחות, ארנק, טלפון ואת הכבוד העצמי שלי.
טוב, לפחות הוא חתיך ועשיר...