"סטייסי? את איתי? כדור הארץ לסטייסי!" קרא אקינלי ואני התנערתי.
"כולי אוזן" אמרתי בציניות, והמשכתי לאכול את הגלידה שלי, שכבר החלה לנזול.
"ראית את ההודעה ששלחתי לך הבוקר? בסמס?" הוא שאל והרים גבה בשאלה.
חה, כאילו לא הייתי יכולה שלא לראות הודעה ממנו, אני מתה להודעה ממנו כבר ימים.
"כן, אבל, היינו שתויים, אז זה לא נחשב." אמרתי בגלגול עיניים, נמאס לי ממשחק ההתחמקות של 'לא יודעת על מה אתה מדבר'. רצית תשובה? קיבלת!
'תירגעי, את סתם מרתיחה את עצמך' חשבתי לעצמי, ועשיתי מדיטציה מצחיקה בראשי.
"אני לא.. התכוונתי לזה" הוא אמר בשקט.
"טוב, אקינלי, השיחה הזו הגיעה למקום רחוק שאני לא רוצה לדבר עליו, אני לא רוצה לדבר על זה, או על מה שקרה בינינו אתמול. מה שעבר, עבר." אמרתי בטון חזק, והלכתי אל עבר המכונית שלי, זורקת בדרך את הגלידה שכבר נמסה כולה.
"את יכולה רק להקפיץ אותי? בבקשה?" הוא קפץ לצידי וביקש. לא יכולתי לסרב לו, אני אוהבת אותו, בסופו של דבר.
"כנס" מילמלתי והתיישבתי במושב הנהג.
כעבור עשר דקות הגענו לחנייה של הבית שלו, פתחתי את הדלת מהצד שלו כדי לאפשר לו לצאת.
הוא היה נטוע במקומו.
"אקינלי..? למה אתה לא יוצא?" התחלתי לדאוג, אולי יש לו משהו רע המתרחש בבית? אולי בגלל זה הוא היה בקניון?
אבל התברר לי שלא.
הוא הסתובב אליי, עם מבט מעמיק בעיניו, הבטנו אחד בשנייה שוב, כמו אתמול בזמן הריקוד. פתאום הציפה אותי תחושה שזה הרגע הנכון.
חפנתי את פניו בידי והרכנתי את ראשו אליי.
שפתינו נפגשו. מעולם לא חוויתי פרץ פתאומי כזה של רגשות, כמו עכשיו.
יצקתי לתוך הנשיקה את כל הפחד, ההיסוסים, המבטים בחשאי שעברתי, והנשיקה נעשה לוהטת יותר.
גם אקינלי לא שתק מצידו, הוא שם את ידיו על מותני, מקרב אותי עוד יותר אליו.
שפתיו הרכות כנגד שפתיי הנוקשות, שהלכו ונעשו רכות מן הנשיקה.
לבסוף, משהו שנדמה כמו נצח, התנתקנו. הוא חפן את פניי, ואני ליטפתי את סנטרו החלק, מאושרת.
"אני אוהב אותך, ובאמת התכוונתי לזה, את הדבר היפה שפגשתי מעודי, מבפנים ומבחוץ. אני רוצה שנהיה יחד." הוא אמר ונשימתו היתה חמה ונעימה על אפי.
היתה שתיקה של כמה שניות בינינו, ואז החלטתי, זה הרגע, הרגע להוציא את הסוד לאוויר, כי אקינלי גרם לי להוציא אותו החוצה.
"ואני אוהבת אותך"