המשך לסיפור במסגרת פעילות הקיץ של פורגירלס!
פתחתי את העיניים. השמש סינוורה אותי והאירה את כל החדר.
לקח לי כמה שניות להיזכר שהחופש התחיל ממש היום.
בפלאפון חיכה לי סמס. "היה כיף אתמול. רק רציתי שתדעי שבאמת התכוונתי לכל מה שאמרתי... מקווה שנמשיך לשמור על קשר גם בחופש."
שיט! לא האמנתי שזה קורה!קמתי מהמיטה, ציחצחתי שיניים וניסיתי לעשות סדר במחשבות.
חייבת להיות דרך לסדר את העניינים בלי שהחברה הכי טובה שלי תכעס עליי...
שקועה במחשבות על היום הנוראי הלכתי אל עבר המטבח, הכנתי לעצמי אספרסו קפוצ׳ינו והתיישבתי בשולחן העגול תוך כדי הוצאת מחברת ועט המזל שלי.
התרווחתי בכיסא ופתחתי את מחברתי בעמוד האחרון שבו משורבט בכתב יפייפה סיפור פרי דמיוני. קראתי את הסיפור הלא גמור שלי, ולאחר רגעים ספורים ליבי שלי החל להאיץ, האדרנלין של כתיבת סיפורים החל לפעום בי.
הוצאתי את כל הרגשות, הפחדים, הזעם וההיסוסים של אתמול על הדף, מניחה ללב לשלוט בי במלוא כוחו. לאחר כחצי שעה הבטתי בשעון; 10:08.
הדלקתי את הטלפון ומיד הוא החל לצפצף. בדקתי את כמות ההודעות, וגיליתי שרובן היו מקיילין, חברתי הטובה ביותר, שלא הבינה מדוע ברחתי מהמועדון לאחר שהיא הלכה עם אקינלי להביא לנו משקאות נוספים.
כתבתי לה בהיסח דעת שלא הרגשתי טוב מהמשקאות שלקחנו והחלטתי ללכת הביתה- מה שהיה נכון חלקית, אני לא שתיינית כזו גדולה, אבל ביני לבין עצמי, הודיתי שבנסיבות אחרות לא זה היה מה שגורם לי לברוח.
נאנחתי וסגרתי את הטלפון, מבטיחה בכל ליבי שאנצור את סודי עד הקבר.
סוד שרק סיבה אחת ויחידה תוכל לגרום לי ולהוציא החוצה לעולם.
אקינלי.