גודל טקסט‎ נורמלי‎ גדול‎ ענק‎
ניגודיות צבעים‎
רגיל‎ מותאם לכבדי ראייה
סגור

איך זה ייגמר? הסוף!

חלק 9 והסוף! אני מקווה שהטוויסט בסוף ברור ואם לא תגידו בתגובות ואני אסביר. תהנו ותודה בפעם האחרונה לסיפור הזה 3>

תוכן פגעוני
tag icon תגיות:
דצמבר 19, 2018 17:55
photo

 

למי שפספסה את החלקים הקודמים: ראשוןשנישלישי רביעי , חמישי , שישי , שביעי ו - שמיני

 

אנחנו מגיעים לבקתה והשותף של יונתן מזמין אמבולנס ישר. הוא עוטף אותנו בשמיכות, שם אותנו מול האחו ונותן לנו מים.

אני מתרסקת באלונקה ונרדמת. סוף סוף אפשר לנוח.

אני מתעוררת בחדר בית חולים מצעקות. אני מטושטשת, אני רואה שתי דמויות שרצות אליי.

לא הספיק? הלחץ שלי עולה והמכשיר שמודד דופק מתחיל לצפצף בטירוף.

אני ממצמצת והדבר הבא שאני רואה זה ששניהם מחבקים אותי.

אמא? אבא? זה אתם?

"אני אתבע פה את כולם, 12 שעות טיסה והיא לא מזהה אותנו?!"

"תירגעו את הקריזת פולני ומרוקאית שלכם, אני יודעת שאלה אתם" אני מצחקקת.

"מאמי שלי! מה עשו לך?"

"מסכנה שלי! את בסדר?? אני בקושי מזהה אותך!"

"אני בסדר אמא. אבא אתה תמיד צדקת לגביי יובל..." אני משפילה מבט.

"הכל בסדר יפיפיה שלי. אהבת אותו ואני מבין אותך."

תספרי לנו הכל!! מה קרה? איך קרה??"

אני מביטה הצידה וקולטת שהרופא נמצא בחדר.

הכל נראה לי מעורפל, אני מותשת.

"שי מאסט רסט" (היא חייבת לנוח)

"אוקיי דוקטור. ברוך תרד מהילדה! היא חייבת לנוח! אתה לא רואה איך היא נראית?"

"מה אני עשיתי?! מה כבר אמרתי??"

"ששש... תירגעו. אני פשוט אספר הכל קצת יותר מאוחר" כואב לי הראש אני צריכה קצת שקט. המילים זוחלות לי מהפה בקושי רב.

הרופא מתקרב לבדוק לי את העירוי. הוא ממש מוכר לי. נופל לי האסימון, זה האיש ששאל מי מתנדבת להיות ראשונה לפני יומיים!!

ואני צורחת מכל הנשמה עם הקול הצרוד והשבור שלי: "זה אחד האנשים שחטף אותי!! הצילו!!"

"יפה שלי זה הרופא.... הוא טיפל בך, למה שמישהו שרוצה לעשות לך רע יעזור לך?"

"אולי אני הוזה"

הרופא יוצא מהחדר וקורץ לי. אני קופצת במיטה מלחץ, "רק אני ראיתי את זה?? הוא קרץ לי! אמא!!"

"יהיה בסדר מתוקה. אף אחד לא יגע בך יותר כשאנחנו פה. נכון ברוך?" הקול שלה נהיה עמוק והיא פונה לאבא שלי בעין שופטת.

אבא שלי כרגיל שקוע בטלוויזיה ורואה כדורגל בחדר שלי. "כן, כן. מה שאמא אמרה."

אני צוחקת בלב. זה היה צפוי שהוא יאבד עניין.

"אוי אני רעבה!! אמא אני כל כך התגעגעתי לאוכל שלך. תגידי לי שהבאת משהו!!"

"אמא תמיד מוכנה" היא קורצת לי "לא נתנו לי להעביר בגבול סיר קציצות אבל!"

היא נגשת לתיק ומוציאה שקית במבה.

"אמא את מכירה אותי כל כך טוב!!"

הוילון שחוצה את החדר זז לפתע ואני מזנקת במיטה כמו חיה דרוכה.

"אני מריח במבה??"

אני נרגעת. זה יונתן ושנינו מחייכים אחד לשני בעדינות.

"אמא, אבא תכירו זה יונתן. אני הצלתי אותו מבור בשלג והוא בסופו של דבר הציל גם אותי" שנינו נאנחים בהקלה.

אמא שלי מתכופפת אליי ולוחשת לי באוזן: "גם באמצע שום מקום את מוצאת בן זוג?"

שתינו מצחקקות ומסתכלות על יונתן שכנראה שלא מבין מה קורה אבל הוא משועשע בשביל לא להראות שונה.

"אפשר גם במבה? לא אכלתי את זה כבר עשרים שנה" הוא מחייך.

אמא שלי מוציאה מהתיק שקית במבה ומתרוממת מהכיסא. אבא שלי לפתע חוטף מאמא שלי את החטיף ומתקרב ליונתן.

אני לוחשת בעצבנות עם עיינים פעורות: "אבא! אל תעשי לי בושות מולו!"

"מה? אסור לגבר להודות למישהו שעזר לבת שלי לשרוד באמצע שום מקום?"

הוא מתיישב על המיטה של יונתן: "אפשר לשמוע מה עשית לבד באמצע היער?"

"אני זואולוג, אני חוקר הכחדת מינים ביער הזה. ולא הייתי לבד, הייתי עם ג'אמה הכלבה שלי!"

הוא נראה לחוץ: "מה עם ג'אמה? איפה היא??"

"אבא תן לו להתקשר שיברר מה איתה"

"את יודעת כמה שיחה כזאת עולה?!?!"

"נו אבא!!"

"אני אתקשר לשותף שלי אני נשבע שזה יהיה קצר"

בלית ברירה אבא שלי מוסר לו את הפלאפון. הוא מחייג ומתחיל לדבר צרפתית שוטפת מידי בשבילי. אני בלחץ, אני נקשרתי לג'אמה אפילו יותר מאשר ליונתן.

אחרי דקה בערך הוא נושם לרווחה ומחייך וגם אלי חוזר האוויר.

"היא בסדר! היא בבית חולים וטרינרי והשותף שלי צמוד אליה. שאלה מוזרה אבל אני אמור לקנא שהוא איתה ולא איתי?"

"גם אני הייתי הולכת איתה" אני מגחכת.

אמא שלי מתעניינת: "רגע אז אמרת שאתה זואולוג? אתה דואג לבעלי חיים בתור מקצוע?"

"כן..."

אמא שלי מחייכת, ולוחשת לי: "איך את יודעת את מי להציל ביער! זאת הבת שלי!"

אני קולטת שאבא שלי עדיין לא העביר ליונתן את הבמבה והמסכן בוהה בה בעיינים פתוחות כיאילו מהפנט את השקית שתבוא אליו.

אני דוקרת את אמא שלי ורומזת לה.

"ברוך! תביא לילד את הבמבה!"

איך היא תמיד ידעה לקרוא את המחשבות שלי!

הוא פותח לו את החטיף ומחבק אותו.

יונתן נראה מופתע ואז מחייך.

הוא אומר בקול רם: "תודה שהצלת את הילדה שלי"

ויונתן לוחש לו בחזרה אבל אני לא שומעת מה. נדמה לי שזה היה: "אין בעד מה" או "תודה שהבאת אותה" ושניהם מחייכים קצת מוזר, אני מניחה שזה לגיטימי במצב הזה.

לאחר כמה שנים גיליתי שמה שיונתן לחש לו באמת היה: "אמרתי לך שככה סופית ירד לה מיובל..."

- הסוף -

תודה רבה לכל מי שקראה! תודה על התגובות המפרגנות ואני מאוד מקווה שאהבתן את הסוף ושהוא לא היה צפוי!! באמת נתתן לי מוטביציה לכתוב ולהמציא תודה לכן!! 

כתבות דומות:
תוכן פגעוני
הגיבי לפוסט
user image
הגיבי
mask
5 תגובות
תגובות: 500
צ'יבורשקה ינואר 29, 21:32
כן... בעיקרון שזאת הייתה עסקה של אבא שלה כדי להפריד אותה מיובל. כתבתי את זה כל כך מזמן שגם אני כבר מבולבלת ממה שעבר לי במוח כשהמצאתי את זה חחח. תודה שקראת :)
אנונימית(ת) ינואר 29, 21:12
דרוש הסבר::: אז כל הסוף זה שזה סתם וכיאלו כל זה היה בשביל שירד לה מיובל?! או שאני לא הבנתי נכון..
תגובות: 500
צ'יבורשקה דצמבר 19, 2018 20:49
הפיה הטובה - אני מקווה שההפתעה הייתה יצירתית והבנת אותה? :)
תגובות: 95
הפיה הטובה :-) דצמבר 19, 2018 20:43
רגע, מה??? לא ציפיתי...
תגובות: 319
אפרודיטה♡ דצמבר 19, 2018 18:22
סיפור מהמם!! הסוף וואו, באמת לגמרי לא צפוי! הפתעת אותי! מקווה שתמשיכי לכתוב עוד