להשתתפות בתחרות טור אישי של חודש אוקטובר 2018 לחצי כאן
היי בנות!
אז בדיוק כמו בתחילת הקיץ הזה, כשגיליתי שזכיתי וכתבתי לכן את מכתב ההיכרות, אני לא ממש יודעת מה להגיד. אז אני אתחיל מהפשוט, היי אני שי, בת 14 ו-7 חודשיים והיום אני מסיימת את המסע שלי עם הטור שלי ועם ספיר.
המסע הזה היה משוגע, התחלתי עם דמות אחת ועם העיקרון הזה של מיינסטרים, וזה השתנה והשתולל והקסים והפך לדבר אחר לגמרי. הסיפור של ספיר תמיד יהיה חקוק אצלי, הפרוייקט הראשון שבאמת גמרתי.
ספיר נכנסה לי ללב מהרגע הראשון, ובהתחלה חששתי מעט שיהיה לכן קשה להתחבר אליה. הרגשתי שהיא יותר מידי בעייתית, פגומה, מטורפת, לא הדמות הראשית שמצפים ממני להביא, אחת מושלמת שכולם רוצים להיות כמוהה. אני יודעת שאני בדרך כלל פחות אוהבת לקרוא על דמויות כאלו, אבל הנחתי שככה תאהבו את זה. מישהי מושלמת, רגילה, יפה, שלא יודעת שהיא יפה, שנמצאת בתחתית הסולם החברתי ושואפת למעלה, מאוהבת בבחור החתיך מהשכבה שלא שם עליה, ובסופו של דבר מתאהב בה והם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה. פחדתי שאם אני אביא דמות פגומה, לא שלמה כמו ספיר. אחת שאנטית לגבי העולם, שיש לה התמכרות קשה לטיק טק, שאובססיבית לשער שלה ושונאת לצחצח בבוקר, אחת שמתחבאת מהעולם בטענה שכולם מקוללים ומספרת את המחשבות החכמות שלה לחתול שלה כאילו הוא יכול להקשיב. אחת שבטוחה שכל העולם חרא והיא והמשפחה שלה הם האנשים הנורמילים היחידים, אחת ששונאת להיות שייכת ורודפת אחרי שייכות, אחת שלא מסתדרת עם עצמה, אחת יהירה ומיוחדת שיש בה עומקים אבל לפעמים אפילו היא חושבת שהיא מפגרת. אחת שאוהבת שוקולד תות ומלפפונים חמוצים. אבל איכשהו אתן התאהבתן בה בדיוק כמו שאני התאהבתי בה, ובהמלך הטור היא נרגעה, השתחררה. לא איבדה את עצמה, אבל היא כבר לא כל כך יהירה והיא מקבלת אנשים לעולם שלה. היא סוף סוף נכנעה והרשתה לעצמה להיות שמחה.
פחדתי כל כך בתחילת הטור שמערכת היחסים הנרקמת בין ספיר ודקל לא תעניין אתכן, וגם אם כן, פחדתי שתחפשו את הסיפור הקלאסי בו הם מתאהבים מהר והוא כזה רגיש ומושלם. אבל אני לא רציתי להביא סיפור מהאגדות, בשביל זה אתן מוזמנות ללכת ולקרוא את סדרת המעומדת. בהתחלה דקל וספיר בכלל לא היו אמורים להתאהב, רק להתחבר, להימשך לנשמה של השני. אבל הייתי חייבת ללכת עם משהו אחד קלאסי, ובכללי הטור שלי התחיל מאוד אנטי מיינסטרים וקיבל את האיזון שלו לאט לאט, כמו ספיר, האיזון בין ההזוי ל"נורמלי" כביכול.
וכן זה לגמרי משקף אותי, המילה מיינסטרים רודפת אחרי לכל מקום. כשאני בסביבה של אנשים "מיינסטרים" כביכול אני מנסה להדגיש את השונות שלי, להראות להם שאני כמוהם אבל אני שונה מהם, אני לא שייכת אליכם. וכשאני נמצאת בסביבה מיוחדת כביכול עם אנשים שהם "אנטי-מיינסטרים" אני מחביאה כל זכר של נורמליות, כל דבר שלא מתאים להם, מנסה להראות להם שאני מוזרה ובדיוק בצורה שהם מוזרים בה. וזה פגם וזה דפוק לגמרי. הטור הזה ניסה ללמד את ספיר ואת עצמי פשוט להיות אנחנו, במקום להתעסק בהאם אנחנו על קו המיינסטרים או לא, זה בתכלס לא משנה. ומי מכן שחשבה שספיר היא אני, אז לא. ספיר היא הדמות הראשונה הראשית שכתבתי ולא הייתה קשורה אלי. וברור שלאט לאט אני והיא התקרבנו. אני מאמינה שבכל הדמויות שלנו יש משהו מאיתנו, במיוחד דמויות ראשיות. אבל ספיר היא לא אני, ואני לא היא.
הטור הזה היה חוויה משוגעת. בכיתי מלא, היו ימים שעבדתי על פרק מהבוקר עד אמצע הלילה בתסכול רב. רוב הטור שלי היה בזמן החופש, מה שעזר לי לכתוב אותו אבל כשחזרתי לבית ספר בהחלט היה יותר קשה, גם אפשר לראות שמפרק 10 אני נמצאת בירידה, שמשהו עובר עלי ובפרק 13 לקחתי הפסקה להסביר לכן את זה. אני עוברת כרגע תקופה קשה וכל כך כעסתי על עצמי שזה השפיע על הטור והוריד מאיכות הפרקים, אבל אני חושבת שבסופו של דבר יצאתי מזה בכבוד.
אני עדיין לא מאמינה באמת שזכיתי בזה, שנתנו לי את האפשרות להעלות טור משלי, להביא את הסיפור שלי לכמה שיותר בנות, שמערכת האתר ראתה משהו בקטע הזה ששלחתי שלימים הפך לפרק הראשון בטור. כל כך שמחתי והייתי בשוק, זאת הייתה הפעם הראשונה שקיבלתי אישור שיש לי כישרון בכתיבה, שאני לא סתם הזוייה שחושבת שהיא יודעת מה היא עושה.
אז אני רוצה להגיד כמה תודות:
קודם כל למערכת האתר שנתנה לי את ההזדמנות הזאת ואת הצ'אק הזה שיש לי כישרון.
תודה גם לעורכת שלי, שעשתה עבודה מדהימה והתכתבה איתי על כל מני דברים שקשורים בכתיבה ועזרה לי בכמיות, וגם לעורכת שהחליפה אותה לקראת הסוף והמשיכה לתמוך בי בפרקים האחרונים של הטור.
תודה ענקית לאלונה, הכותבת של הטור הקודם שסבלה אותי, קראה את אינספור הגרסאות של כל פרק ועזרה לי בטרוף, לא רק שהרווחתי מנטורית מבחינת כתיבה הרווחתי גם חברה ואני מצדיעה לך!
תודה לנגה, חברת ילדות שלי שעזרה לי לכתוב את הפרק הרביעי ובכללי המשיכה לתמוך בי לאורך כל הטור, כל החיים שלי אני הסתכלתי עליה, איך היא כותבת, הכל עשינו ביחד וזה היה הפרוייקט הראשון שעשיתי בלעדיה ובכול זאת היא הייתה איתי שם, לאורך כל הדרך.
תודה לקאזימיר, שכן כבר שמעתן עליו, אבל המ שאתן לא יודעת עליו זה שהוא לא רק תמך בי לאורך כל הדבר הזה בלי להיות מסוגל בכלל לקרוא את זה. הוא גם היהי ההשראה הראשונית לדמות של אלמוג.
תודה כמעט אחרונה לנואה, שבלעדיו הטור הזה לא היה אותו הדבר. כי בלעדיו הקשר המרכזי בטור, הקשר של ספיר עם נואה, ומערכת היחסים הקרובה של שני האחים האלו לא הייתה קיימת. הוא כל כך שמח בשבילי כשזכיתי, ואפילו התחנן שאני אתרגם את הטור לאנגלית כדי שהוא יקרא אותו, ואולי הוא לא פה בסוף הדרך אבל מגיעה לו תודה ענקית.
ותודה אחרונה והכי חשובה לכן הקוראות! שכל שבוע קראתן, הגבתן אהבתן וחיממתן לי את הלב. אני הייתי גאה לכתוב לכן.
אוהבת המון המון המון
שי