היי..
אני כותבת למדור כי אני מרגישה כבר שאני באמת לא יכולה יותר, ואני מתחננת שתעזרו לי!
לפני חודש וחצי, הלכתי למרפאת אכילה אחרי כמעט חצי שנה של דיאטה אינטנסיבית שבה ממשקל 45 (לגובה 1.54) ירדתי ל-39 קילוגרמים. התחלתי להרגיש ממש רע כשהייתי אוכלת. נקיפות מצפון, ודיכאון. במיוחד לאחר שהייתי אוכלת טוסטים,, שוקולדים, עוגות... הייתי מפחיתה במזון.ץ לא אכלתי ארוחת בוקר, הפחתתי בצהריים ובערב הייתי אוכלת 3 פריכיות אורז עם חביתה וסלט.
הגעתי למרפאת אכילה כי רציתי לקבל תפריט לדיאטה טובה יותר שבה אני ארגיש טוב עם מה שאני אוכלת. לעומת זאת, הרופאה והדיאטנית שפגשו אותי אמרו לי שאני אנורקסית. מהנקודה הזו שום דבר כבר לא היה אותו דבר בעבורי.
אני מרגישה שנכנסתי לסחרור, מערה שחורה שאין לה מוצא.
כבר חודש שמידי שבוע שאני מגיעה למרפאה אני יורדת. עכשיו אני שוקלת 38. הרופאים אמרו לי שאני שלב אחד לפני אשפוז. ההורים שלי שמו אותי ב"אשפוז ביתי" והם משגיחים עליי. הם עוקבים אחרי לשירותים, לאמבטיה. אסור לי לסגור את הדלת של החדר. אין לי פרטיות. אני מרגישה נורא!
היה לי תפריט שאליו בקושי הצלחתי להתרגל, ואחרי שירדתי עוד במשקל הביאוח לי תפריט מלא יותר, ואני שונאת את עצמי על כל מה שאני אוכלת.
הפסקתי להקיא רק מלפני כמה ימים, כי הפסיכולוג שלי אמר לי שזה משמין בסופו של דבר ורק מזיק לבריאות. למרות שאני כל כך שונאת את זה וזה מגעיל אותי, לא הייתה לי ברירה!
אני מרגישה שמנה, מגעילה. מכוערת תמיד הייתי, אבל עכשיו גם זה.
כל החברים והחברות שלי, לא יודעים כלום, חוץ משתיים שמאוד עוזרות לי ומנסות לדחוף אותי ולעזור לי להתקדם בעלייה במשקל.
פספסתי כבר הרבה דברים שאהבתי. בחופש התקבלתי ללהקת ריקוד אבל אני לא יכולה לקחת בה חלק, אני מפספסת שיעורי ימאות וספורט וזה למרות שהייתי אמורה להתחרות בתחרויות ריצה השנה.
האמת היא, שכל זה כבר לא נחשב בעיני, כי אני כבר יודעת ששום דבר לא יעזור.
אני יודעת שאני עולה במשקל כי עכשיו אני אוכלת את רוב התפריט, אבל בפנים. אני מרגישה אותו דבר ואפילו יותר גרוע.
אני רוצה למות, ולגאול את עצמי מכל הייסורים האלה: כל המשפחה שלי שמרכלת עליי, הגועל שאני מרגישה כלפי עצמי, כפיפות הבטן המתמשכות ומתמשכות, שאני מקפידה לעשות כל יום, אך ללא הועיל.
אני יודעת שאני נשמעת קצת מתוסבכת, אבל מאחורי כל הסיפור הזה, מסתתרת מישהי שרוצה להיות רופאה כשתהיה גדולה, מישהי שתעזור לאנשים ואולי אף תציל את חייהם.
תוכלו בבקשה לעזור לי בנות?
בבקשה, אני מרגישה כל כך אבודה!
תודה מראש וסליחה על החפירה ;]
טוויטי
גיל: 13