להשתתפות בתחרות טור אישי של חודש אוקטובר 2018 לחצי כאן
ביום האחרון של הלימודים לא האמנתי שהייתי במצב הזה.
יותם החבר הכי טוב שלי, אדריאנה החברה שלי, והביטחון שלי עלה ברמה שלא תיאמן.
כל היום הרגשתי בעננים.
בתחילת היום ג׳יין ניגשה אליי, אמרה שהיא מצטערת והלכה. לא התעסקתי בזה יותר מדי כי ידעתי שהיה לה קשה לומר את זה.
בשיעור, ראינו סרט והמורה קראה אחד אחד החוצה כדי לחלק תעודות.
כשחזרתי לכיתה אחרי שקיבלתי את התעודה שלי, התחלתי לקרוא את "דבר המורה" שהיה בה,"לוקאס" היה כתוב "עברת דרך ארוכה. הפכת מהילד הביישן, השקט והמופנם שהיית בתחילת השנה לילד עם בטחון שלא פוחד לומר את דעתו, ואתה צריך להיות גאה בעצמך.
ישר כח". אחרי שקראתי את זה חשבתי על זה שהמורה צודקת. באמת עשיתי דרך ארוכה ואת רובה עשיתי בזכות אדריאנה.
בהפסקה ניגשתי אל אדריאנה ואמרתי לה תודה על השנה האחרונה "אין לך מה לומר לי תודה" היא ענתה "אתה היית החבר הכי טוב שלי והחבר שלי. אני צריכה לומר לך תודה"
שמחחתי שאדריאנה שמחה להיות חברה שלי, וחשבתי על זה שהדרך שעשיתי מתחילת השנה, הייתה לפעמים קצת קשה, כמו כשיותם ואני היינו בריב, או שגיליתי על ההתערבות אבל אני שמח שעברתי את הדרך הזו. בזכותה יש לי את כל הביטחון העצמי שאני צריך, כי בזכותה יש לי את החברים שלי, ואיתם, אין ממה לפחוד שישפטו אותי, כי אני יודע שגם אם זה יקרה, יהיה מישהו שיתמוך בי.