זה היה קשה, אבל בסוף הצלחתי לשכנע את ההורים שלי לתת לי ללכת לאזכרה של דניאל.
הזמנתי את יותם לאזכרה, בתקווה שיהיה לי פחות קשה אם הוא יהיה שם. הוא בא.
הזמנתי גם את אדריאנה, לא באמת חשבתי שהיא תגיע.
ביום של האזכרה לבשתי בגדים שחורים כמו תמיד, וכשירדתי למטה ראיתי שההורים שלי, סטיב, אדריאנה ויותם ממתינים לי שם.
כשדיברתי עם אדריאנה היא אמרה לי "אני לא יודעת למה האמנתי למאיה ולא לך, אני מצטערת, אני לצידך היום" היא הסתכלה עלי "במה שתצטרך".
"תודה" לחשתי חזרה ויצאנו.
כשנסענו לאזכרה, עשיתי את מה שעשיתי תמיד, דמיינתי איך החיים שלי היו נראים אם דניאל היה עוד בחיים, והביטחון שלי לעולם לא היה מתרסק.
******
יום ראשון ללימודים, החיים שלי ללא התאונה:
נכנסתי לכיתה בשיא המרץ, לא רציתי לאחר ביום הראשון.
איך שנכנסתי לכיתה מצאתי לי מקום פנוי, ליד גיא מי שלא ידעתי שיהיה מלך השכבה.
שאלתי אם אני יכול להתיישב, ולאחר שהוא הסכים התיישבתי והתחלתי להוציא את הציוד של השיעור.
בהפסקה, התחלתי לדבר עם גיא. גיליתי שהוא אוהב פלייסטיישן, וסיפרתי לו על המשחקים שאני משחק, ותוך רגע נהיינו חברים טובים.
גיא ערבב אותי עם עוד כמה חברים שלו וישר נהיינו "חבורה" כזאת.
בבית כשחזרתי, מיד הלכתי לדניאל וסיפרתי לו הכל. סיפרתי לו כמה חברים יש לי. הוא שמח כל כך ואמר לי "אחרי כל מה שעברת בבית ספר הקודם מגיע לך".
למחרת בשיעור מחשבים, חילקו אותנו לזוגות והייתי עם ג׳יין, היא הייתה ממש נחמדה ודי התחלתי לחבב אותה. כשסיפרתי על זה לגיא הוא אמר לי שכדאי לי להציע לה חברות.
ביום שלאחר מכן ראיתי ילדה נחמדה ודי מקובלת בשם ג׳יין, היא הסתכלה עליי, וכשדיברתי איתה התחלתי לחבב אותה קצת.
כשסיפרתי על זה לגיא, הוא עודד אותי להציע לה חברות, אבל התביישתי קצת. הלכתי לדניאל בתקווה שידע מה לעשות. הוא אמר לי שאני צריך לחשוב מה אני רוצה, החלטתי הצעתי לה חברות, והיא ענתה בחיוב.
והשמועה התפשטה, ותוך שלושה ימים כל השכבה ידעה שאני וג׳יין חברים.
בכל הפסקה שיחקתי כדורגל עם חברים, או שהסתובבתי עם ג׳יין, והמצב רוח שלי תמיד היה מעולה.
כמה ימים לאחר מכן אדריאנה הגיעה לכיתה, כבר לא הייתי חבר או ידיד שלה ובקושי הכרתי אותה.
ואז, כשהמורה הודיעה כשהגיע הטיול שנתי ממש שמחתי, כי זה היה הטיול הראשון שלי עם שינה, ודי התרגשתי לקראתו.
בבוקר של הטיול השנתי דניאל הסיע אותי לבית הספר, ונפרד ממני לפני שיצאתי לטיול שהיה ממש כיף באופן מפתיע. בטיול עצמו כל הדרך פיטפטתי עם חברים ובחדרים ישנתי עם עוד שלושה חברים טובים שלי ונשארנו ערים עד איזה שתיים עשרה.
******
אמא שלי אמרה לי לצאת מהאוטו, והפסקתי לחלום בהקיץ. קיוויתי שזאת הייתה הגרסה של החיים שלי, אבל באיזשהו מקום הרגשתי שאני בסדר גם עם הגרסה האמיתית, כי בזאת, יש לי את יותם ואדריאנה.