זה השבוע הכי מדכא שהיה לי מזה הרבה זמן, אולי כל השנה הזאת. נואה עזב אתמול חזרה ללימודים, הוא ועדי עדיין בהפסקה ממה שאני יודעת, זה לפחות מה שהיא אמרה לי. אני ונואה עדיין לא מדברים. זה כואב לי כל כך, באמת שאני לא יכולה להסביר. יער לא הגיעה לבית ספר כל השבוע, היא חולה. ככה שמה שאני עושה זה לשבת בהפסקה ולהקשיב לאלמוג מדבר על המוסיקה שלו, על הסדרה שהוא ראה, על הסרט התיעודי שהוא רוצה להתחיל לצלם ולתאוריה החדשה שלו בהקשר להתפתחות האדם (שאותה באמת שאני גם לא מבינה). הוא דואג לי אלמוג אני יודעת, אבל אין לו מספיק נסיון חברתי כדי לעזור לי, לא שלי יש נסיון חברתי כן? אבל עדיין.
You and me
We used to be together
Everyday together always
I really feel
That I'm losing my best friend
I can't believe
This could be the end
It looks as though you're letting go
And if it's real
Well I don't want to know
אני הולכת במסדרון מקשיבה לשיר הזה, מחכה לצאת מבית הספר ולהגיע כבר הביתה. יום חמישי זה אחד מהימים הקצרים יותר בשבוע שלי, וכל מה שאני רוצה לעשות זה להתחבא מתחת לשמיכה עם וויל ולשמוע מוסיקה.
Don't speak
I know just what you're saying
So please stop explaining
Don't tell me 'cause it hurts
Don't speak
I know what you're thinking
I don't need your reasons
Don't tell me 'cause it hurts
אני יוצאת מבית הספר וממשיכה לרחוב כשיד מאחורי נוגעת לי בכתף ועוצרת אותי. "היי" אלמוג מוציא לי את האוזנייה ומחייך בהתלהבות. "היי" אני ממלמלת. "נמאס לי!" הוא אומר אחרי כמה שניות של שתיקה. "אני לא מסוגל לראות אותך מרחמת על עצמך יותר!" נראה שהבחור הזה נחוש בדעתו להוציא אותי מהבאסה, טוב אז בהצלחה לו, כי זה לא כל כך אפשרי כרגע. "אלמוג..." אני מתחילה. "לא" הוא קוטע אותי. "אני לא רוצה לשמוע את זה, בואי הולכים" הוא לוקח אותי בידו ומתחיל ללכת לכיוון החניון הגדול. "מה? לאן?" אני שואלת, לא ממש ברור לי מה קורה פה. "את תראי" הוא אומר ומכניס אותי למכונית הכחולה שלו. אלמוג מתיישב במושב הנהג ומתניע. "אתה בכלל לא אומר לי לאן אנחנו נוסעים?" אני שואלת שוב. "לא" הוא אומר בחיוך "אבל בואי נעשה הסכם טוב?" אני מהנהנת. "את נותנת לי לקחת אותך, בלי לשאול שאלות. ואני נותן לך לשים מוסיקה טוב?" הוא פגע בנקודת החולשה שלי, אוף הוא מעצבן. "טוב..." אני ממלמלת והוא מחייך. הוא יודע שהוא הצליח.
אנחנו מסתערים על הכביש, השד יודע לאיפה. אלמוג מתלונן שאני שמה רק מוסיקה שהוא לא מכיר, ואני יורדת עליו שהוא צריך להתבייש שהוא לא מכיר אותה. בפעם הראשונה בשבוע האחרון הרגשתי טוב עם עצמי, חייכתי קצת. ראיתי שזה עשה טוב גם לאלמוג, הוא שמח שאני שמחה. למרות שהוא צריך לשמוע מוסיקה שהוא לא מכיר.
Please don't invite me, please don't invite me
I wanna be alone, I wanna be alone
And don't remind me, please don't remind me
I don't wanna know, I don't wanna know
Leave without me because I don't wanna go
Just add water and let me grow
Leave without me, I'll be fine on my own
Just add water, let me go
I'm feeling salty, but I'm not the sea
I'm fungus in fresh water, cobwebs in your cupboard
I saw my friends leave after the party
I wasn't invited, never invited
אנחנו מקשיבים לשיר הזה של האליל הג'נג'י שלי, ונראה שאלמוג, למרות שהוא טוען שהוא מתחרפן, דווקא מחבב את השיר הזה. אני פותחת את החלון ונושמת את האוויר הקריר של ינואר, ובאמת שאני מרגישה טוב, לראשונה אחרי הריב עם נואה. המועקה שיושבת לי על הלב יורדת, ואני יודעת שגם אם זה יקח זמן, אנחנו נהיה בסדר. אני צריכה לתת לו זמן לעצמו, זמן להתמודד עם הדבר הקשה הזה שהוא עובר עכשיו. אני לא תמכתי בו ועכשיו הוא לא יכול להיעזר בי, הוא לא מסוגל. העולם שלו משתנה. הוא מאבד משהו שהיה שלו בחמש שנים האחרונות, את אחד הקשרים הכי חשובים לי בעולם הזה. הוא צריך פשוט זמן לנשום, ועם כמה שזה אוכל אותי, אני חייבת לתת לו אותו.
Please don't remind me, please don't remind me
I'll sleep until it's over, fidget and roll over
And when I wake up, greet me with a hug
A body warm and loving, show me I'm not disgusting
Leave without me because I don't wanna go
Just add water let me grow
Please don't worry I'll be fine on my own
נראה שאלמוג מתחיל להינות מהשיר ואף לזמזם אותו, אני מצחקקת וסוגרת את החלון, מחליטה להיצטרף אליו.
I'll turn the lights off when I go
Pay my bills and fold my clothes
Take care of my family and my home
Just add water, let me go.
***
אני יושבת בבית לאחר היום המתיש הזה, אלמוג לקח אותי לנהר הירקון, לשבת ולחשוב, ולצחוק ולדבר. מה הייתי עושה בלעדיו? הכרתי אותו לא מזמן, אבל הוא לגמרי נכנס לי ללב. הוא קצת מוזר, אבל כולנו כאלה. הטלפון שלי מזמזם. הודעה מאלמוג: איך את? אני פותחת לענות .
אני: בסדר, יותר טוב. תודה על היום
אלמוג: תמיד, מתי שאת צריכה?
אני: הוא עוד לא התקשר....
אלמוג: אמרנו שתתני לו זמן נכון? תאמיני לי שמאיך שאת מספרת, הוא אוהב אותך, אין סיכוי שהוא ימשיך לריב איתך על זה כל החיים, הכל יהיה בסדר. הוא אוהב אותך, הוא פשוט צריך קצת זמן בלעדיך.
אני: תודה, שוב חח
אלמוג: תמיד חח
אני: אני מוזרה ביותר...לא?
אלמוג: כן, אבל כולנו מוזרים
אני: זה משפט שאני תמיד אומרת!
אלמוג: לא נורא גנבתי לך אותו.
אני: בלי רשות!
אלמוג: תתמודדי
אני: מתמודדת, אחותך באה מחר לבית ספר?
אלמוג: לא נראה ככה.
אני: חבל
אלמוג: מאוד.
אני: אני מניחה אז שאתה חייב לי
אלמוג: חייב לך מה?
אני: כמה שעות של מוסיקה שאתנ אוהב ואני לא מכירה?
אלמוג: ברור! תתכונני לזה!
אני: מתכוננת לא לדאוג.
אלמוג: מעולה! אני זז לשרלוק ולישון, נתראה מחר?
אני: ברור, לילט
אלמוג: לילט גם לך
אני סוגרת את הטלפון ומחייכת, שמה על שקט ובטעינה. אני מסתובבת לי בחדר ודוחפת לי טיק טק אחרון לפני השניה לפה. אני נכנסת למיטה ומתעטפת בשמיכה, וויל נשכב עלי ואני מנסה להעיף אותו ממני, לאחר כמה דקות של נסיונות כושלים אני מתיאשת ונותנת לו להישאר שם. אני מנסה להירדם, המחשבות הרעות חוזרות לראש ואני מנסה להיזכר שמחר יום שישי, וזה תמיד דבר טוב.
***
אני יושבת בשיעור, המוח ריק ממחשבות. הרגע המביך שבו אמרתי לכולם שאין לי מה להקריא השבוע עבר, אני מנסה להירגע שוב. לא הייתי מסוגלת לכתוב השבוע, כל מה שהצלחתי לכתוב היה שני המשפטים: נואה אני אוהבת אותך, אני מתגעגעת אליך. שוב ושוב בעברית באנגלית ובשאר שפות שחיפשתי את זה באינטרנט. נכון לעכשיו אני יודעת גם להגיד את המשפטים האלו ברוסית, צרפתית, ספרדית, גרמנית, איטלקית, שוודית ופורטוגזית. לא דבר שימושי במיוחד.
אין לי את הכוחות להקשיב לאף אחד היום, אני רק רוצה לחזור הביתה. חשבתי שאלמוג גרם לי להרגיש טוב יותר אבל טעיתי, זאת הייתה אשליה נחמדה לכמה שעות וזהו, חזרנו לדיכאון. אני לא יכולה להתעסק ברוני או איתן או מיקה או כל אחד אחר, אני פשוט דוחפת עוד טיק טק לפה ונועצת מבט כחול בעיניו הירוקות ומחכה שיתחיל לדבר כבר. נראה שהוא כבר תמיד אחרון, מה שאומר שאחרי שהוא יקריא אני משוחררת למרתון סדרות מפגרות מתחת לשמיכה שלי. נראה שאורנה מנסה לעשות לי דווקא והיום היא מתעכבת על כל אחד, שואלת שאלות ומדברת מלא! וסוף סוף הגענו אליו. הא משפשף את הג'ינס הכחול שלו ופותח סוף סוף את הפה.
"העיינים הכחולות שלך בוחנות אותי, כל שערה, כל קמט לא נראה, כל תזוזה, כל נקודת חן. אני יכול להרגיש אותך בוחנת אותי בשקט שלך. פותחת בפניי את הלב שלך ואז רצה לך לעבר האוויר הצח ותופסת את האוטובוס, ואני רק ממשיך להיפתח, לחשוב מה הייתי רוצה שתדעי עלי כדי לדעת מה לכתוב. ומה הייתי רוצה שתדעי עלי? הייתי רוצה שתדעי שברגע שהכרתי אותך חיי השתנו, כי אף אחד לא מכיר אותך, את רק שלי. החוכמה שלך נוטפת לך מהאוזניים ואת בוכה רגש מעינייך הכחולות, שערך מלא בצניעות ושפתייך מרגשות. את יפה שזה כואב, ומוכשרת שזה שורף, ואינטליגנטית שאי אפשר יותר לנשום. ומי אני מולך? סתם אדם פשוט, שכל מה שהוא רוצה לעשות זה להביט עליך בעינייו הירוקות ולהגיד לך, שהוא רוצה אותך, שהוא אוהב אותך."
הוא גומר לדבר ונועץ בי מבט ירוק, אני ממהרת להתסכל לכיוון אחר ומנסה להסדיר את הנשימה, מחכה שהשיעור יגמר. אני לא בטוחה מה שמעתי עכשיו, אבל יש סיכוי שזה קשור אלי, בזה אני בטוחה. השיעור נגמר ואני רצה החוצה, מנסה להבין מה שמעתי הרגע, אני מרגישה אותו הולך מאחורי ואני ממהרת להתקדם. יכול להיות שהוא מרגיש כמוני? יכול להיות שזה מה שאני מרגישה? בכלל לא חשבתי על זה ככה. אני מדליקה את המוסיקה ומתחננת שהיא תזעק לי לתוך האוזן, שאני לא יוכל לשמוע.
Today is gonna be the day
That they're gonna throw it back to you
By now you should've somehow
Realized what you gotta do
I don't believe that anybody
Feels the way I do, about you now
Backbeat, the word was on the street
That the fire in your heart is out
I'm sure you've heard it all before
But you never really had a doubt
I don't believe that anybody
Feels the way I do about you now
And all the roads we have to walk are winding
And all the lights that lead us there are blinding
There are many things that I
Would like to say to you but I don't know how
מעולה! אואזיס, בדיוק מה שהייתי צריכה עכשיו. אני רצה ומזנקת לאוטובוס, משאירה אותו מאחור. נכון אני בורחת כרגע אבל זה יותר מידי בשבילי, אין לי יכולת להתמודד עם זה, בטח לא עכשיו כשאין לי את נואה. .
Because maybe, you're gonna be the one that saves me
And after all, you're my wonderwall
לא, זה פחות טוב, אני סוגרת מהר את המוסיקה. האוטובוס נוסע במהירות ואני רק מתחננת להגיע הביתה, נשבעת לעצמי בלב שעד שאני ונואה לא מסתדרים, אני לא מתעסקת בדבר הזה. קודם כל אני אבין מה לעזאזל קורה לי, אחר כך מה קורה לו.
***
להלן השירים שהוזכרו בפרק:
Don't speak – No Doubt
Just Add Water – Cavetown
Wonderwall – Oasis