כשחזרתי לכיתה שמעתי את אדריאנה מדברת עם ג'יין, לא התכוונתי לצותת, אבל אז שמעתי את השם שלי... "זה לא מגיע ללוקאס" זה היה הקול של אדריאנה, "הוא ילד ממש נחמד ואני ממש מחבבת אותו".
" אם הוא יגלה את האמת הוא לא יסלח לך. אם הוא ישמע את ממני, אני חושבת שהוא כן, זה לא כל כך נורא"
"לא כל כך נורא?!" ג'יין נשמעה המומה, "את עשית התערבות שתוכלי להעלות לו את הביטחון העצמי, אם הוא יגלה את זה הוא יחשוב שאת שטחית!"
"אני לא שטחית" אדריאנה התגוננה, "פשוט רציתי לעשות משהו נחמד"
"לא עשית את זה רק בשביל ההתערבות?" ג'יין לא האמינה לאדריאנה.
בשלב הזה לא יכולתי לסבול את זה יותר, נכנסתי לכיתה, לקחתי את הטלפון ויצאתי, בלי לומר כלום, אבל עם קצת דמעות בעיניים.
הלכתי לפינה השקטה שלי, זו הייתה פינה בחצר, בין הבניין של הכיתות לאולם הספורט, לא ממש ראו אותה, אלא אם היית במקום מסוים.
תמיד אהבתי ללכת לשם לקרוא, לשחק בטלפון או סתם, כשלא רציתי להיות ליד אחרים, פעם, זה היה כמעט כל הזמן...
אז התיישבתי שם, ופשוט חשבתי.
חשבתי על זה שכל החברות שלי עם אדריאנה הייתה מזויפת. אולי.
לא הייתי בטוח, כי אדריאנה אמרה שהיא פשוט ניסתה להיות נחמדה, אבל היא אף פעם לא אמרה לי שהתערבות התחילה את החברות שלנו... את המחשבות שלי קטעה אדריאנה, שבאה לנסות לדבר איתי.
"לוקאס" היא התחילה,
"אני לא רוצה לשמוע" קטעתי אותה, "את יכולה ללכת, העלית לי את הביטחון, ניצחת בהתערבות שלך".
"זה לא ככה!" היא נראתה כאילו היא עומדת לבכות "בבקשה, רק תן לי להסביר".
"טוב", באמת רציתי לשמוע אם יש לה הסבר.
"אוקי..."
-אדריאנה-
ביום הראשון של הלימודים, כשנכנסתי לכיתה, ישר ראיתי את לוקאס.
הוא היה הכי שקט וזה גרם לי לרצות להכיר אותו, בגלל זה ניגשתי אליו וביקשתי ממנו להיות השותף שלי במעבדה, אבל הוא נפנף אותי.
שאר היום עבר בסדר ובהפסקה כבר רכשתי הרבה חברות, אחת מהן זו מישהי בשם ג'יין, שהייתה ממש נחמדה אלי, אבל שמתי לב שהיא גם קצת אנוכית, בכל זאת נהיינו חברות.
בדרך חזרה הביתה, בזמן שהלכתי עם ג'יין, התחילה ההתערבות...