אחרי שבוע שלא היה לי עם מי להיות בהפסקות, עם מי להיפגש אחר הצהריים ועם מי לבלות, החלטתי לעשות משהו לגבי זה.
ידעתי שמה שהכי הפריע לאדריאנה היה חוסר הביטחון שלי והחלטתי לנסות להתגבר על זה, התחלתי לענות על שאלות בכיתה, התחלתי להצביע כשידעתי את התשובה, וכמעט תמיד צדקתי.
אבל ידעתי שסתם לענות על כמה שאלות בניסיון להתגבר על חוסר הביטחון שלי זה לא מה שיגרום לאדריאנה לסלוח לי. אז באחת ההפסקות ניגשתי אל אדריאנה "אני מצטער" אמרתי, "את צדקת, חוסר הביטחון שלי באמת מפריע לי, אבל זה פשוט קשה לי, אני לא יכול להיות פתאום מלא ביטחון עצמי" הסברתי.
"אוקי, זה באמת בסדר אבל אני באמת חושבת שכדאי לך לנסות להיפטר מהחוסר ביטחון" אדריאנה הבינה והשלמנו.
אדריאנה ואני השלמנו אבל עדיין יותם כעס עלי. ניסיתי להשלים איתו, דיברתי איתו והסברתי לו שפשוט התלהבתי מהקשר החדש שלי עם אדריאנה, אבל הוא לא הסכים לסלוח לי, אז חזרתי לאיך שהמצב היה מקודם, הסתובבתי כל הזמן עם אדריאנה ובכלל לא עם יותם.
יום אחד כשכולם יצאו להפסקה אדריאנה ואני הלכנו לשחק מחניים ביחד עם שאר הילדים במגרש, אבל כשהגענו למגרש ראינו שמשחקים שם כדורגל, אז אמרתי לאדריאנה שכדאי ללכת לעשות משהו אחר, אבל היא התנגדה, " אתה צריך ללכת לשחק איתם, אתה אוהב כדורגל" היא אמרה.
"אבל אני גרוע בזה, אני סתם אעשה מעצמי צחוק" התנגדתי.
"אתה לא תעשה מעצמך צחוק כי גם אם לא תצליח להבקיע או לחסום גול, אף אחד לא יצחק עליך, זה בסך הכול משחק בין ילדים" אדריאנה התעקשה.
אחרי זה החלטתי לנסות לשחק כדורגל ולמען האמת הייתי די טוב בזה.
מאז הבנתי ששום דבר רע לא יקרה לי אם אני אנסה דברים. או אצביע בכיתה או אשחק כדורגל עם כולם, בעצם אדריאנה עזרה לביטחון העצמי שלי לחזור אלי וזה עשה לי את שאר כיתה ז' להרבה יותר פשוטה.
אחרי שהביטחון העצמי שלי חזר נהייתי יותר מעורב בכיתה, פחות פחדתי להביע את הדעות שלי וצברתי לי עוד חברים.
מתישהו דיברתי על זה עם אדריאנה והסברתי לה שהביטחון העצמי שלי לא חזר בגלל הכדורגל, הוא חזר בגלל שידעתי שגם אם כן יצחקו עלי יהיה מי שיתמוך בי.
כמה ימים אחרי שחזר לי הביטחון העצמי שמעתי את אדריאנה וג׳יין מדברות בכיתה, כולם היו בטורניר המחניים וגם עמדתי ללכת לשם, אבל אז נזכרתי ששכחתי את הטלפון בכיתה, וכשחזרתי שמעתי משהו שהוריד את כל הביטחון העצמי שלי, אחרי שהוא סוף סוף חזר אלי.