גודל טקסט‎ נורמלי‎ גדול‎ ענק‎
ניגודיות צבעים‎
רגיל‎ מותאם לכבדי ראייה
סגור

הטור של שי פרק 7- קופסת מתכת כחולה

והיא הולכת להיות במקום כזה, בסיטואציה כזאת בפעם הראשונה. היא מפחדת, חסרת אונים. אבל קולו של נואה מזכיר לה שהכול לטובה.

תוכן פגעוני
tag icon תגיות:
אוגוסט 01, 2018 15:01
photo

"ניסים תראה זה הכל במקרה 
יחכו לך שני אנשים 
ניסים תשמע תהיה לחימה 
אבל אנחנו נצא מנצחים 
לא לדחוק לפינה הרגשה משונה 
תתרכז בבקשה,
מתגנבת לראש שאלה 
שאולי האויב הוא בעצם חבר 
שנתקע לו אגרוף 
מבקש נשיקה"

יער שרה בקולי קולות. תחרות הקריוקי הזאת כנראה לא הייתה הרעיון הכי טוב, בהתחשב שזה כבר הסבב השני וגם אלמוג וגם יער התבררו כזייפנים גמורים. יער ממשיכה לשיר ולקפץ על המיטה עם הפזמון כשאלמוג מקפץ לידה וצועק

"תתמכר, תנסה להגיד שחסר 
שמגיע לך קצת יותר 
מהיופי, שאין לך אופי לזה 
תתמכר למילים של מיכל 
שאומרת שכל כך חבל שהמים 
לא דומים לשמיים 
בכלל"

היא נופלת על המיטה תוך כדי מחיאות כפיים סוערות של אחיה וחצי חיוך- חצי גיחוח מצידי. לא ברור לי עדיין מה אני חושבת על ההתפרעות הזאת, זה מסוג הדברים שאני עושה עם נואה ועדי... לא איתם, אני יכולה להיפתח ככה? אלמוג חוטף את הטלפון ומתחיל גם לשיר בקולי קולות, אפשר להגיד שאני מופתעת מהטעם המוסיקלי שלהם. הוא ממש טוב! הם מבינים במוסיקה, זה בטוח. יער מצטרפת לאלמוג ובשלב מסוים גם אני לא מתאפקת ושרה את הפזמון הסוחף של השיר

"And they say that a hero could save us

I'm not gonna stand here and wait

I'll hold onto

the wings of the eagles

watch as we all fly away"

וממשיך, וסוחף, ההמנון של אלו שלא מתכוונים להישאר מאחור, אלו שהולכים לחפש אחרי גן עדן. בסופו של דבר הצטרפתי לצרחות, השתחררתי. ומי שהיה פותח את דלת חדרה של יער ברגעים האלו היה מוצא שתי נערות ונער שמקפצים על המיטה ועל הרצפה וזזים בצורות מוזרות תוך כדי זעקה של מילות השיר. אני במקומם הייתי בורחת.

לאחר קיפצוצים, הרבה זיופים של אלמוג ויער, ההפתעה שלהם שאני יודעת לשיר, שני מגשי פיצה, הרבה פופקורן וסרט טוב כדי להירגע. מיותר לציין שבחירת הסרט לקחה לפחות רבע שעה כשאני ויער בעד  "כמה טוב להיות פרח קיר" ואלמוג בעד  "לוסי". כמובן שניצחנו. אחרי הסרט אני חושבת שאפשר להגיד שנרגענו. השעה הייתה כבר 23:30 והבית כבר התחיל להיות שקט. ההורים שלהם הולכים לישון מוקדם ולמיקה יש ראיון עבודה חשוב מחר בבוקר, מסתבר. אני מרגישה שהשתחררתי, אני נותנת לעצמי יום של נחת, עם אנשים אחרים. מבטיחה לעצמי שהיום אני עושה הכול כאילו הם נואה ועדי, אני לומדת לסמוך עליהם, להשתחרר ליום אחד, להרגיש כאילו יש לי חברים.  כאילו אני עוד מתבגרת שעושה לילה לבן אצל החברים המתבגרים שלה. יער דורשת להחליף לפיג'מות ואלמוג יוצא מהחדר, יער ואני מחליפות בחדר ויער מוציאה קופסת מתכת כחולה מהארון.

"אוקיי, אני אסביר לך עד שאלמוג מגיע" אומרת יער אחרי שסידרה שני מזרונים על הרצפה והתעטפה בשמיכה. היא ישבה מזרחית מולי כך שכשאלמוג יצטרף נשב בסוג של מעגל. "בעיקרון זה פשוט, בקופסא הזאת יש שאלות שאספנו לאורך השנים בערבים כאלו, כל אחד מאיתנו עכשיו יוכל להוסיף חמש שאלות לקופסא. לכתוב איזה שאלות שבא לך, עד לפה הבנת?" היא שואלת, אני מהנהנת לאישור. "עכשיו, זו יכולה להיות כל סוג של שאלה.  אחרי זה כל אחד בתורו מוציא שאלה מהקופסא והוא או היא חייבים לענות עליה, אסור ללכת לישון עד שכל השאלות מחוץ לקופסא, מובן?" היא מדברת מהר, בהתרגשות יתרה. מה אני יכולה להפסיד? משתחררת היום ספיר, תזכרי. "מובן" אני אומרת ומצדיעה לה, היא מצחקקת והולכת לחפש פתקים ועטים.

***

"מה הסדרה האהובה עליך?"  יער מקריאה מהפתק. "אוף למה אני מקבלת את השאלות הכי גרועות??" היא אומרת וזורקת את הפתק לאוויר. "היי! תזכרי שאחר כך צריך לאסוף אותם!" אלמוג קורא ואני מצחקקת בשקט. "נו?" אני מזרזת את יער. "ברור שדוקטור הו!!" היא אומרת. "היא השלישית האהובה עליי" אני צוחקת. "היא השלישית גם עליי!" אלמוג צוחק ונותן לי כיף מוזר, זה רק גורם לי לצחוק יותר. "אבל שרלוק יותר טוב!" הוא אומר כשהוא מנופף ליער בפרצוף עם ידו, נראה שזה וויכוח קבוע בבית.
"לא! שרלוק טוב אבל מקום שלישי, גם סטריינג'ר טינגס יותר טוב" יער קוראת. "לא" אלמוג מנסה לעמוד על שלו, "קודם שרלוק, אז סטריינג'ר טינגס ואז דוקטור הו!" שניהם מסתכלים עלי, רוצים שאכריע את הוויכוח, שאפתור את המשוואה.
"סטריינג'ר טינגס, שרלוק, דוקטור הו" אני ממלמלת. יש שתיקה לרגע ואז אנחנו פשוט מתפוצצים מצחוק. "זה אמור להיות משחק עמוק ורגשי!" יער אומרת תוך כדי צחוק. "עדיין לא היו השאלות הקשות" אני אומרת. "אם יש כאלה", "יש יש" אלמוג אומר. "ספיר תורך".
אני מוציאה פתק ופותחת אותו. אני מפסיקה לצחוק ברגע שאני קוראת אותו. "אוקי זה אחד רציני" אני אומרת ושניהם משתתקים. "מי היה הבן אדם שהכי פגע בך?" אני מקריאה. "נו..?" יער אומרת אחרי שקט של כמה דקות... "בתכלס..." אני ממלמלת, "נראה לי שאני, תמיד הרחקתי את עצמי מהחברה מהפחד לא להשתלב, וגם מהפחד של להיות כמו כולם, להיות מיינסטרים.. בודדתי את עצמי, אני זאת שבסופו של דבר גרמה לי להיות לבד, לא כל המפגרים הרובוטים שירדו עליי או התעלמו ממני" אני אומרת בנימה מהורהרת, מבינה תוך כדי דיבור כמה נואה צודק, כמה אני מפגרת, כמה אני פוגעת בעצמי לאורך השנים מהפחד להיות מיינסטרים. יש שקט לכמה זמן, נראה שאלמוג ויער לא ממש יודעים איך להגיב. בסופו של דבר יער פותחת את פיה "טוב, אבל עכשיו יש לך אותנו" היא אומרת בחיוך, "תורך דביל" היא אומרת. אלמוג מוציא עוד פתק "נו באמת!" הוא אומר, "אם היית יכול/ה לחיות לשנה שלמה בכל מדינה בעולם איפה זה היה?" הוא מקריא. "נו שאלה קלה כזאת, סין" הוא זורק במהירות, "יער תורך". יער מוציאה בשקט פתק מהקופסא ופותחת אותו.
"איך את מגדירה את עצמך כבן אדם? את אוהבת הגדרות?" היא מקריאה בשקט. אלמוג מחייך וממלמל משהו. "טוב" היא פותחת בשקט. "דבר ראשון הייתי מגדירה את עצמי כבת אדם יצירתית, פתוחה לדברים חדשים, סקרנית, שאוהבת גם אומנויות וגם מדעים..." נראה שהיא מתבחבשת בעצמה, "ולא, אני שונאת הגדרות ולכן אני גם סוג של לא מגדירה את עצמי... ", אני מבולבלת קצת אבל ממשיכה להקשיב. "טוב, אלמוג כבר יודע את זה, ועם כמה שאני פמיניסטית, אני לא מרגישה שאני רק אישה, או רק גבר, אני ג'נדרקווירית" היא אומרת במהירות. אני מופתעת קצת אבל הדבר הראשון שיוצא לי מהפה זה "מגניב", ואני מתכוונת לזה. נראה שליער הוקל קצת שלא צרחתי עליה או נגעלתי, אם היא הייתה מכירה אותי יותר טוב היא הייתה יודעת שאין סיכוי שאני אעשה דבר כזה. "אם אני אפתח את זה יותר מדויק וספציפי, אני פאנג'נדר שזה בעצם כל-מגדרית, אני כל המגדרים האפשרים, גם אישה, גם גבר, וגם המגדר השלישי" היא אומרת במהירות, קצת יותר בטוחה בעצמה. "נולדתי בת אז אני עונה בלשון נקבה.. יש לך שאלות?" היא שואלת אותי ומרימה את עיינה הנבוכות.
"דבר ראשון את מדהימה" אני אומרת. "שתיים, אם זה בסדר לשאול... איך את מגדירה את עצמך מינית?" אני שואלת את השאלה. אני רואה שהיא מפסיקה לפחד, מבינה שהשאלה שלי באה ממקום של התעניינות ולא ממקום של בורות, גועל או כל דבר אחר. "אני נמשכת לגברים, לגמרי" היא אומרת ומחייכת, "אז את עדיין יכולה לדבר איתי על חתיכים ולעשות איתי שיחת בנות וכזה" היא אומרת וצוחקת.
"אל תדאגי, לא התכוונתי לשנות משהו בהתנהגות שלי בגלל זה" אני אומרת בצחקוק. היא מחייכת וקורצת. "טוב תורך!" קולה האנרגטי חוזר והיא מחייכת שוב. "כן ספיר תורך!" אלמוג אומר גם הוא בחיוך כדי להזכיר לנו שגם הוא בחדר. אני צוחקת וזורקת עליו כרית, מופתעת מהעבודה שיש לי את האומץ לעשות את זה. אני מוציאה פתק מהקופסא וקוראת "מה הצבע האהוב עליך?" קיבלתי אחד גרוע, "אוי נו באמת, אדום, הלאה" אני אומרת ונותנת לאלמוג את הקופסא. הוא מוציא פתק "או שאלה חדשה!" הוא אומר, "ואני מניח שאת כתבת אותה ספיר" אני מחייכת, "מי האח או אחות הכי קרובים אליך?" הוא מקריא ואני צוחקת. "כן זאת אני" ויער מחייכת גם היא. "נו אלמוג, מיקה או יער?" אלמוג הסתכל עלי במבט משועשע. "את באמת חושבת שאנחנו אחים?" הוא אמר. הרגשתי מותקפת, פתאום ישר התכווצתי, הוא צוחק עלי עכשיו, אני פספסתי משהו, והינה הטעות שלי, פה נגמר הקשר שלי עם אלמוג ויער. אני מנסה להזכיר לעצמי שאני פרנואידית, שאני סתם נלחצת, אבל הקול שלו הכניס אותי לסטרס. "אבל..." אני ממלמלת. נכנסת לבועה שלי, מפחדת להיפגע. "הוא צוחק, תירגעי!" יער אומרת. "כולם חושבים ככה... שני אנשים שגרים באותו בית, הגיוני" היא אומרת בגיחוך "כן..." אלמוג אומר בהרהור, אבל מעט באדישות. נראה שהוא אטום קצת. "אני אספר לך, טוב?" אני מהנהנת, רק עכשיו פונה להבין שזה קצת משונה.

"עברתי לגור כאן עם יער לפני שנה וחצי" אלמוג פותח. "לפני זה גרתי חצי שנה בסוג של מרכז לנוער בסיכון... הם שלחו אותי לבית ספר ושם הכרתי את יער, התחברנו ובשלב מסוים היא החליטה שאני עובר לגור אצלה. לא היה הכי טוב במרכז, יש כוונות טובות אבל, לא הכי עובדות. יער איכשהו הצליחה לשכנע את ההורים שלה שאני אעבור לפה..." אני מנסה להבין מה זה הסיפור הזה, נשמע כמו משהו מהסרטים. אלמוג מספר את זה באדישות מוחלטת, בלי שום רגש, כאילו הוא מספר על גלידה שהוא אכל. "למה עזבת את הבית..?" אני שואלת חרישית. אלמוג מגרד לרגע בראשו ואז חוזר לפרצופו האדיש. "אני בא ממשפחה חרדית, גרנו בבני ברק. חזרתי בשאלה לפני שנתיים וקצת... אז העיפו אותי, לא הייתי בקשר עם המשפחה מאז. איכשהו התגלגלתי לתל אביב והגעתי למרכז הזה לנוער" הסיפור הזה מזעזע אותי, בגלל דת? באמת? הוא יצא בשאלה, והמשפחה מוחקת אותו, כאילו לא היה. אני לא ממש יודעת מה להגיד, איך לנחם. הוא מספר את הסיפור שלו בקצרה, לא מרחיב הרבה, מדבר באדישות, טכני, כאילו זה בכלל לא עליו. ברור לי שזאת הדרך שלו להתמודד אז אני לא מחטטת, משאירה את זה ככה. "אז לגבי השאלה," הוא אומר אחרי כמה דקות, "אנחנו חמישה אחים ושלוש אחיות. אני השלישי. אני חושב שהייתי הכי קרוב למיכאל, הוא בן 13 עכשיו, אבל כשאני הייתי בבית הוא היה צעיר יותר, הייתי לוקח אותו מבית הספר כל הזמן, היינו הרבה ביחד. אז הוא נראה לי המועדף או וואטאבר. יער תורך" הוא אומר את הכול בנשימה אחת, קולו קצת ציני, מנסה לשבור את האווירה הכבדה. יער בשקט מוציאה פתק וממשיכה לענות על שאלות.

וככה אנחנו יושבים עד שעה מאוחרת בלילה, עונים על שאלות עמוקות, טיפשיות, סתמיות, מעניינות. לומדים להכיר. בסופו של דבר אנחנו נשכבים מותשים על המזרונים. יער אוספת את כל הפתקים חזרה לקופסת המתכת הכחולה. אני מחליטה שאנחנו נרדמים עם מוסיקה ומכריחה אותם לשמוע את המוסיקה שלי, את האליל הג'ינג'י שלי, את רוב שלי. אני שמה פלייליסט שקט ואנחנו שוכבים בשתיקה על הרצפה, כל אחד על המזרון שלו, גם יער וויתרה על המיטה שלה. אני מרימה את הטלפון, 3:17, מופיעה השעה על הצג. בשנייה שאני מרימה את הטלפון נשמע רטט של הודעה: 

Noah:
U up?

אני פותחת את הטלפון בשקט ושולחת הודעה משלי. 

You:
yep 

Noah:
איך את? 

You:
שומעת רוב אז בסדר.. אנחנו בדרך לישון, קצת במחשבות, קרו המון דברים. אני אספר הכול מבטיחה. 

Noah:
אני יודע. טוב לך אבל?

You:
כן, תודה ששכנעת אותי ללכת.

Noah:
ברור, בשביל זה אני פה. 

You:
אני יודעת. איך אתה?

Noah:
מת מעייפות :)

You:
אז לך לישון! לילה טוב, אוהבת אותך!
 

Noah:
love you more!

 

אני סוגרת את הטלפון. השיר מתנגן ברקע, אני עוצמת עיניים ומקשיבה לפזמון.

 

…Deep hook marks in rubber lips

I see your eyes in the flowers

I’ll pick a bunch for your room

Green and blue to match your pictures

 

You looked so good in green

I hope you're well

And you look so good with him

And I'm proud of you still

 

I miss your perfect teeth

I was too blunt

I feel you feel happy

That's all I want

That's all I want…..

 

"אנשים מנסים לישון!" אלמוג ממלמל ומכניס את ראשו מתחת לכרית. אני מעבירה את המוסיקה לאוזניות ונרדמת לי בשקט, רגועה כשמתוך שיר ירוק, משתלטות מחשבות ירוקות, על עיניים ירוקות, ואיש ירוק, שמתחיל לאט לאט להתגנב אל תוך ליבי.

 

***

להלן השירים המוזכרים בפרק:

ניסים - עברי לידר

Hero – Nickelback

Green - Cavetown

כתבות דומות:
תוכן פגעוני
הגיבי לפוסט
user image
הגיבי
mask
8 תגובות
~B~ אוגוסט 25, 2018 21:18
תוכן פגעוני
מהמם!!!
Me_Myself_I אוגוסט 04, 2018 17:40
תוכן פגעוני
ממש מעניין. רואים שיש כישרון
N-O-A-M אוגוסט 02, 2018 13:19
תוכן פגעוני
מאוהבת?
תגובות: 405
כוכב נופל אוגוסט 01, 2018 23:40
תוכן פגעוני
ממש אהבתי במיוחד את התפנית בסיפור ואת זה שאת מפתיעה כל פעם מחדש. אני לא מבינה איך את מצליחה להפוך דברים כל כך פשוטים בחיים למעוניינים ובעלי משמעות. מדהים! מחכה לפרק הבא⁦❤️⁩
אוגוסט 01, 2018 23:00
תוכן פגעוני
דיי אני לא יכולה יותר עם השלמות ההזאתייי!!
yahav12 אוגוסט 01, 2018 20:16
תוכן פגעוני
מהמם תמשיכי (:
תגובות: 190
K.M.M אוגוסט 01, 2018 17:39
תוכן פגעוני
העם דורש המשךךךךךך!!!❤
STAVCANDY אוגוסט 01, 2018 15:29
תוכן פגעוני
פרק מושלם! מחכה להמשך!