נרדמתי ישר לאחר שקראתי קצת.
בבוקר כשהגעתי לבית הספר, אדריאנה הייתה היחידה בכיתה. זה הפתיע אותי כי תמיד הגעתי ממש מוקדם והייתי היחיד שהגיע.
התיישבתי במקום שלי וקראתי ספר, רציתי להתחיל שיחה עם אדריאנה אבל פחדתי לומר משהו שיפדח אותי.
כשהיה צלצול והתחיל שיעור מתמטיקה ממש התלהבתי כי המורה לימדה אותנו פונקציות וממש אהבתי את החומר הזה כי הייתי ממש מתקדם בו, דניאל לימד אותי את החומר הזה לפני שנתיים.
כשהמורה שאלה שאלה מיד הצבעתי אבל היא לא נתנה לי לענות, היא ידעה שאני יודע את החומר הזה אז היא נתנה לאחרים.
כשהמורה שאלה את אדריאנה שאלה היא התעכבה, ואז אמרה למורה שהיא לא יודעת, כי בבית ספר הקודם שלה לא כל כך שמו דגש על החומר הזה. המורה שאלה אם מישהו אחר יודע והצבעתי, היא נתנה לי את רשות הדיבור ועניתי נכון. המורה המשיכה ואמרה לכולם לפתוח ספרים בעמוד 84.
בסוף השיעור היא קראה לי לדבר איתה בצד, לא היה לי מושג למה, ואז היא קראה גם לאדריאנה. המורה הציעה שאני ואדריאנה ניפגש ואני אוכל לעזור לה עם החומר, ולפני שהוצאתי מילה מהפה אדריאנה ישר הסכימה, בשם שנינו.
לאחר מכן אדריאנה ואני דיברנו וקבענו שהיא תבוא אלי ביום למחרת אחרי הלימודים.
כשהיא באה אלי התחלתי ללמד אותה את מה שאני יודע בפונקציות וככה זה נמשך, בימים הבאים היא הייתה באה אלי אחרי הלימודים ולימדתי אותה פונקציות, אהבתי את זה בגלל שהיה לי ממש כיף לי איתה, אבל זה היה גם קצת מעצבן בגלל שכל הזמן ביחד רק גרם לי לחבב אותה יותר.
התחלנו להכיר אחד את השני כי תמיד אחרי שלימדתי אותה המשכנו לדבר. סיפרתי לה דברים עליי ונהפכנו לידידים. סמכתי עליה. ממש התחברנו והתחלנו לדבר גם בכיתה.
יום אחד בזמן שנתתי לה שאלות לתרגול, היא אמרה לי שהיא מחבבת אותי. פשוט ככה. כאילו קל לה לומר את זה. הייתי המום. גם מזה שיש לה את האומץ לומר את זה ובעיקר מזה שהיא אמרה את זה.
המשכנו לדבר ואמרתי לה שגם אני מחבב אותה. היא לא נראתה מופתעת ממש. רק חיוך קטן צץ על שפתיה. היא נראתה כאילו היא שמחה אבל גם קצת מתחרטת. כאילו היא עושה את זה בניגוד לרצונה. זה היה ממש מוזר כי היא אמרה לי שהיא מחבבת אותי, היא פתחה את זה. אז הנחתי שזה סתם והמשכתי לדבר איתה על הכל. מהרגע שהיא אמרה את זה התחלנו להתקרב ולהיות פתוחים יותר אחד עם השני. בסוף הערב כבר היינו ביחד. רשמית (גם אם אף אחד עדיין לא ידע על זה).
היא ממש השתפרה בפונקציות והמורה אמרה לנו שאנחנו יכולים להפסיק ללמוד ביחד, אבל אהבנו את הזמן הזה, אז המשכנו להיפגש, לפעמים סתם דיברנו, לפעמים ראינו סרטים ולפעמים עשינו שיעורי בית ביחד. אבל תמיד נהנינו.
יום אחד כשעשינו שיעורים ביחד נפלה לאדריאנה המחברת, כשהרמתי אותה ראיתי שהדף הוא מהתאריך שהתחלנו ללמוד ביחד. ראיתי גם שכל התשובות נכונות. אדריאנה הייתה טובה בפונקציות מההתחלה.
"למה שיקרת לי?" הייתי קצת עצבני כשהתעמתי עם אדריאנה. לא הבנתי למה היא שיקרה.
"אני מצטערת, לא רציתי לשקר לך". היא ענתה.
"אז למה כן שיקרת?" לא צעקתי אבל כן קצת כעסתי עליה.
"הסיבה היחידה ששיקרתי היא כי רציתי להתקרב אליך", היא הייתה עצבנית כי היא ראתה שאני כועס עליה. נרגעתי ואמרתי לה שאני לא מבין. ואז היא הסבירה לי הכול.