"רגעע אז את אומרת לי שאדוארד צריך להיות עם בלה בדמדומים?!"
התחילה מאדי את הנאום שלה על דמדומים.
"כולנו יודעות שג'ייקוב עדיף, הוא כזההה חמוווד"
"לדעתי אדוארד צריך להיות איתה עובדה שהם התחתנו ויש להם בת!” התגרתה בה אן
"ראית את אדוארד בסרט?! הוא חיוור מידי ושמו לו מלא טלק על הפנים ואיכככ"
"אני אוהבת ערפדים כי זה כזה יפההה להיות ערפדית
ולחיות עם האהבה של החיים שלך לנצח!" המשיכה אן
"טוב אני עוצרת את דיון היצורים הזה כאן, ונמשיך הלאה"
"טוב אלי, את יכולה רק להגיד לאן שהיא טועה ואנשי זאב זה יותר שווה?”
"אמרתי שאני לא מתערבת" הדגשתי לה שוב.
"נו פלייזזזזזז" צרחה לי מאדי
"אם כל כך מעניין אתכן מה אני חושבת, אז אני מעדיפה ערפדים, את האמת.”
"אבל אבל...” מאדי נשמעה המומה
"טוב נעזוב את זה ונמשיך הלאה" אמרתי לפני שיפתח עוד דיון.
מאדי הוציאה בקבוק.
שתינו ידענו מה זה אומר.
"מי רוצה לשחק אמת או חובה?!”
"אנחנו!” אן ואני צעקנו ביחד.
"אני אתחיל” התנדבה אן.
"אלי, אמת או חובה"
"אמת.” שתיהן ידעו שאני תמיד אבחר אמת, כי אני ממש מפחדת מהחובה.
"ספרי לנו וידוי או סוד שאפילו דניאל לא יודע" אמרה אן.
שתקתי.
"נו קדימה אלי זה יהיה פחות קשה ככל שתעשי את זה יותר מהר" אמרה לי מאדי.
"טוב בסדר.” אמרתי.
"אתן זוכרות שהייתי דלוקה על דניאל ולא היינו זוג?”
"נו?” אמרו אן ומאדי.
"אז הייתי כותבת יומן אישי,
על כמה שאני דלוקה עליו והייתי מציירת לבבות וכל השטויות האלה, את זה הראתי לו,
עוד לפני 5 חודשים בערך, וזה לא הזיז לו, הוא אמר שזה יותר מצחיק ושזה מחמיא לו.”
"אבל מעולם לא הראיתי לו את הדברים המפדחים באמת שכתבתי, מכתבים שכתבתי לו ומעולם לא שלחתי, שירים וסיפורים,
אבל אני תמיד שומרת אותם אם ארצה להראות לו אותם, וממש לפדח את עצמי.”
"אויש את סתם מגזימה לגבי זה אלי, את הראית לנו את המכתבים האלה והם ממש נחמדים לקריאה,
וזה לא יפדח אותך להראות לו אותם, אם תראי לו, זה רק יראה כמה שהוא חשוב לך וכמה את סומכת עליו.”
חשבתי על זה כמה זמן.
"את יודעת מה מאד? את צודקת, אני אראה לו כשהוא יחזור מהשליחות.”
"אם הוא יחזור...” חשבתי לעצמי.
--------------------------------------
"שנחזור לאמת או חובה?” שאלתי.
" אוקי"
"מאד, אמת או חובה?”
"אמת.” ענתה מאדי בביטחון.
"ספרי לנו וידוי או סוד" אמרתי לה בנחת
מאדי חשבה כמה זמן.
"ג'ספר הציע לי להיות חברה שלו בנשף!”
"מאד זה מדהים!” אמרתי לה.
"מה ענית?” שאלה אותה אן.
"ברור שעניתי כן!” צעקה מאדי.
צרחנו שלושתינו ביחד.
ישר תקפנו אותה במתקפת חיבוקים.
"טוב כבר – 3 בבוקר?!”
"אני מודה שזה קצת מאוחר..”
" קצת מאוחר?! אם אנחנו רצינו להיפגש בפארק ב10,
אין לנו מספיק שעות שינה!”
"אז נדחה את המפגש בעוד 4 שעות,
שיהיה לנו זמן לאכול ולהתלבש ולישון כמו שצריך..” אמרה מאדי.
הסכמנו כולנו.
"טוב אולי כדאי שנלך לישון? עוד 11 שעות נפגשים בפארק!” שאלה אן.
"טוב בסדר" מאדי ואני הסכמנו.
מחר יום חדש
זה הפרק הכי ארוך שהכנתי בכל הסדרה הזאת!
אני מקווה שזה לא יותר מידי ארוך.
נ.ב הפרק היה אמור לעלות אתמול ב12 בלילה (תתעלמו מהשעה),
אבל המחשב שלי החליט למחוק לי את כללל הפרק!
אבל אני החלטתי שאני לא מוותר על הפרק אז כתבתי את כולו מהתחלה עכשיו!
ואני מאוד מקווה שנהנתם ואם נהנתם תשאירו לייק ותגובה!