היי
אני באמת לא יודעת למה מצאתי את עצמי כותבת את סיפור חיי באתר... עוד לפני שהתחלתי לספר לכן, עיניי מתחילות מעצמן לדמוע.
אז כך, מי שגדולה מהחיים זאת: אני. כן, אני!
אני באמת באמת לא באה מכוונה להשוויץ, בכלל לא... אתן תכף תבינו למה אני.
לפני כחצי שנה אמי נהרגה בתאונת פגע וברח. מאז עולמי חרב עליי ,יש לי אחות שהיא קטנה ממני, בת 12 .אני לא יודעת מי אבא שלנו, אמי לא סיפרה עליו היא רק אמרה שהוא ברח כשהיינו נורא קטנות. אין מי שיגדל אותנו, לכן אנשי הרווחה החליטו לקחת אותנו למשפחות אומנות... למה אני אומרת משפחות? בגלל שהפרידו אותי ואת אחותי שאני כל כך אוהבת! היא הבן אדם היחיד שנשאר לי! ולקחו לי אותה!!!
אין לי חברים, אני ילדה סגורה וביישנית. אני לא חושבת שמישהו מהכיתה שמע את קולי אי פעם... אני לא משקרת ואני לא ממציאה סיפור!
זהו סיפורי... סיפור עצוב מחיים עצובים...
בינתיים אחותי ואני מדברות בטלפון פעמיים בשבוע, היא גרה רחוק כך שאנו לא נפגשות הרבה. אני יודעת כשימלאו לי 18 שנים אלך לחפש את אבא שלי ואנסה לגור עם אחותי...! אם אחותי לא הייתה קיימת... מזמן הייתי נקברת לצד אמי...
אני לא מנסה לזעזע אתכן, אני מקווה שגם הנהלת האתר ישימו את הכתבה שלי..
אני רק רוצה לומר לכן בנות, תעריכו את המשפחות שלכן.
הלוואי שלי הייתה אחת כזו...
אוהבת המון
יובל
גיל: 13.8