-טיילור-
עצרתי מיד למשמע הקול המאיים שקרא מאחוריי. הסתובבתי וראיתי את מי שהיה החבר הכי טוב שלי לצידו של עבריין מגודל- כנראה אבא של אילת.
אביה של אילת, שמראהו גרם לדם בגופי להפסיק לזרום, אחז בסכין מטבח גדולה ותוך פחות משנייה הסכין הייתה במרחק של שלושה סנטימטרים מהצוואר שלי ומהפרידה שלי מהעולם.
"את אילמת?!" הוא צעק בקול מרעיד למדי.
"ל...לא..." גמגמתי בתשובה, כמעט בלי קול.
"איפה הבת המטומטמת שלי והילד שהיא דבוקה לו לתחת?!" הוא צעק בשנית, מקרב את הסכין מעט אל צווארי ומצפה שאענה.
"אני לא יודעת!" עניתי ורעדתי.
"את יודעת. איפה הם?! תעני לי או שאני מוריד לך ת'ראש מהמקום!" קרא.
"ב...בסדר...הם..." התחלתי.
"את ילדה מפגרת!? דברי כבר!" אמר.
"תיסע לכתובת שאני נותנת לך, זה המלון האחרון באזור של הנופש כאן..." עניתי.
"יופי", הוא אמר והוריד ממני את הסכין. נפלתי אל הרצפה בחוסר אונים וידעתי שאני כבר לא אוכל להגיע אליהם. רק החמרתי את המצב שגם ככה היה גרוע. פרצתי בבכי על הרצפה של השירותים והחלטתי שאני לא יכולה לתת שיקרה להם משהו. לקחתי מונית למלון ואמרתי לעצמי "על החיים ועל המוות."
-אילת-
האישה בהתה בי במבט מוזר ואז הסתכלה היישר לתוך עיניי ופרצה בבכי. השפלתי מבטי לרצפה וג'סטין תפס מרחק. "אילת?" היא מלמלה במבטא אקזוטי שכנראה שאימצה לעצמה במהלך השנים.
המשכתי לנעוץ את עיניי ברצפה והנהנתי קלות. היא חיבקה אותי והתקשתה להאמין שמצאה אותי וכך גם אני. לרגע אחד נעלמו הסכנות. ישבנו שם על רצפת המסדרון בלי תחושת זמן עד שהצלחנו לעכל ולו במעט את המצב. אמא שלי העבירה את מבטה לכיוון ג'סטין ההמום שלא הבין את המתרחש סביבו.
"הוא חבר שלך?" היא לחשה אליי, הנהנתי.
"איך גדלת..." היא השיבה.