יובל-
החלק האהוב עליי ביותר ביום הוא הדקות הבודדות לפני שאני הולכת לישון. כשאני מתארגנת לשינה וסוגרת את התריסים, אני תמיד מביטה לפני כן ברחוב במשך כמה דקות ופשוט נרגעת- מין הרגל שסיגלתי לעצמי, הרגל שאני כבר מבצעת בלי להיות ממש מודעת אליו, אבל הוא נהיה חלק מהשגרה. אני אוהבת את הלילה, אני אוהבת את הכמה דקות האלה ביום, אני אוהבת להביט מהחלון ולראות בחוץ את הרחוב ריק מאנשים וממכוניות, מואר באור הכתום של הפנסים הציבוריים, כשרוח קרה של לילה נושבת באוויר- ועם כמה שהתיאור שלי נשמע ספרותי וקיטשי, ככה זה במציאות, הרחוב שקט, ריק ורגוע, ואני אוהבת את הדקות האלה ביום שלי, שמרגיעות אותי בכל פעם מחדש.
בלילות האחרונים, לא משנה כמה זמן הבטתי בחלון, לא הצלחתי להירדם, מאז כל מה שקרה עם חגי ועם הנשיקה של מיקה ושחר, ובכלל עם מה שביקשתי ממיקה- אני לא מצליחה להירגע. מיקה לא הגיעה לבית ספר כבר שלושה ימים, מאז הלילה של הנשיקה, ואני די בטוחה שזה בגללי, דריה אמרה לי שיש לה חום, אבל זה לא ממש עזר לי להירגע ולהבין שזה לא אשמתי- כי בכל זאת מיקה לא טרחה להתקשר בעצמה ולהגיד לי שהיא חולה ולא תגיע.
יכול להיות שנפלתי על מיקה חזק מדי... יכול להיות שלא הייתי צריכה להגיד לה לעשות את זה בעצמה. בכל זאת, הפלתי עליה אחריות והתערבתי בדיוק באמצע של החברות שלה ושל דריה, למרות שלא ממש תכננתי בכוונה לראות אותה ואת שחר מתנשקים, אבל עדיין לא הייתי צריכה לפעול ככה- אוף! אני באמת לא יודעת.
עדיין לא דיברתי עם מיקה, לא התקשרתי אליה מאז כל מה שקרה... אני חושבת שיש שתי סיבות שלא עשיתי את זה- הראשונה היא שאני קצת פגועה מזה שהיא לא התקשרה בעצמה, כי בכל זאת אני החברה הכי טובה שלה. והשנייה, בניגוד מוחלט לראשונה, היא כי אני מפחדת שהסיבה שמיקה לא התקשרה זה כי היא באמת כועסת עליי, ואני די מפחדת להתמודד איתה עכשיו מחדש.
הכול ממש מבולגן בחלק הזה של החיים שלי, שום דבר לא רגוע, שקט ונעים כמו להביט בחלון כמה דקות באמצע הלילה, ואני מרגישה שאני לא אצליח לסדר את הכול כרגע בעצמי. אז משום מה, החלטתי בצורה אירונית, שאם אני אסדר חלק אחר בחיים שלי, אולי גם הדברים עם מיקה יסתדרו. עכשיו, שנייה לפני שאני עושה את זה, אני פתאום מרגישה דפוקה לגמרי שהחלטתי לעשות את הצעד הזה, אבל גם החלטתי שאני לא חוזרת אחורה, ואני חייבת לפתור את העניין הזה. אני חייבת לדבר עם נעמה.
*
"אני צריכה להגיד לך משהו" אני באמת לא יודעת למה עשיתי את זה, נעמה מסתובבת אליי ומביטה בי- השיער החום והארוך שלה מתנופף ברוח והיא מתנתקת מרועי בשתיקה ומתקרבת מעט אליי, "מה רצית לומר?" היא שואלת אותי, אני מופתעת שהיא בכלל מוכנה לדבר איתי, אנחנו לא בקשר כבר כמעט חודש, מאז מה שקרה.
"רציתי לבקש ממך סליחה", אני אומרת כשאנחנו מתרחקות מעט מהאזור שרועי היה בו, רועי אולי החבר של נעמה, אבל הוא יכול להסתדר בלעדיה לכמה דקות בהפסקה. עכשיו כשהוא לא פה, אני אוזרת אומץ לפתוח את הנושא ישירות מול נעמה. כנראה דווקא בגלל הריחוק שנוצר ביננו.
"לא הייתי צריכה להתרחק לגמרי, כשקרה מה שקרה עם רועי ורן" אני מסבירה את עצמי מעט, "את לא היית בסדר לדעתי, את פגעת ברן בלי סיבה- הוא באמת נפגע, הוא בקושי סמך עליי אחרי מה שעשית לו, והוא לקח ממש קשה את הבגידה שלך. אבל- לא אני, ולא דריה ולא מיקה היינו צריכות להתרחק ממך בגלל זה, כי בכל זאת היית חברה שלנו, ולא היינו צריכות 'לבחור צד', אני לא הייתי צריכה לבחור צד." אני רואה את המבט על הפנים של נעמה, היא המומה מעט, "אני יודעת שנפגעת" אני אומרת לה, "זה לא הגיע לך, למרות ש חשבתי שמה שעשית לא היה בסדר, לא הייתי צריכה לקחת את האחריות ולפעול נגדך, ועשיתי את זה. וזה אולי מאוחר כבר, אבל סליחה"
"אני סולחת לך" היא אומרת בחיוך אחרי כמה דקות, לקח לה זמן לעכל את זה, אבל היא אמרה שהיא סולחת לי. "לא ציפיתי שתבקשי סליחה. לא חשבתי שבכלל אכפת לך, שאת עדיין חושבת על זה" היא מוסיפה מופתעת.
"בטח שאכפת לי" אני משיבה, "היית חברה שלי, זה שהתרחקנו לא אומר שאני לא חושבת עלייך עדיין, ויצא לי לחשוב על זה שפגעתי בך- בעיקר בכמה ימים האחרונים, לא הייתי בסדר".
נעמה מחייכת כשאני מסיימת לדבר, "גם אני מבקשת סליחה" היא אומרת, "שעשיתי לרן את מה שעשיתי, אני מצטערת שזה פגע בך- שזה גרם לו לא לסמוך עלייך, בגללי".
"זה לא היה בגללך" אני אומרת לה, "חוץ מזה שזה כבר קרה מזמן" אני מוסיפה.
"הכול מאחורינו" היא אומרת וגורמת לי לפרוץ בצחוק.
*
השיחה עם נעמה כבר מאחוריי. זה מרגיש לי קצת כמו רשימת קניות- שצריך לסמן וי על כל המוצרים. סוף סוף דיברתי עם נעמה, למרות שהרעיון לעשות את זה התבשל בי כבר הרבה זמן.
אני חושבת שמימשתי את הרעיון הזה רק עכשיו, כי אחרי שרבתי והרחקתי את כל מי שקרוב אליי, חשבתי שיהיה לי יותר קל לקרב את מי שרחוק.
עכשיו השיחה הזאת מאחוריי, דיברתי עם נעמה, השלמתי איתה, הודיתי בטעיות שעשיתי ואולי גם הכנתי את עצמי לשיחה עם מיקה, כי אני אהיה חייבת לדבר איתה בקרוב.
אולי גם הפעלתי קארמה מסוימת, קארמה שתעזור לי להירדם היום בלילה, אני מקווה.