נסיכת העבריינים – 14

-ג'ף-

"אתה מוכן?" אבא של אילת הסתכל עליי ושאל בעודו מזמין כרטיסי טיסה להוואי. הנהנתי בתגובה והוא הוסיף "מעכשיו, אנחנו מתחת לרדאר. אין טלפונים, אין תקשורת. שומרים על הילוך נמוך עד לסוף המשימה. תן לי את הטלפון שלך, אני צריך לבדוק אותו."
"כן, בוס." עניתי בהסכמה והושטתי לו את הנייד שלי, הדגם הכי חדש של האייפון. הוא חיטט בו קצת ושם בכספת בעודו אומר "הכל בסדר."
"שקט. אל תגלה לאף אחד." הוא אמר ושם את אצבעו על פי כסימן לדממה.

-ג'סטין-

התעוררתי אחרי שעה בערך. קיבלתי הודעת אס-אמ-אס מטיילור שהיא עלתה למטוס להוואי ותהיה אצלנו מחר. החלטתי להפתיע את אילת ולקנות לה מתנה. חשבתי מה כבר אפשר להביא לה, הרי היא ממש לא טיפוס של המתנות הקלאסיות. אחרי כמה דקות של מחשבה עלה במוחי רעיון מצוין. מיהרתי להתלבש ומשם מיד הלכתי לקניון הקרוב למעין חנות מזכרות שבין היתר חורטים בה על דברים. קניתי כרטיס ברכה ואולר קטן וביקשתי שיחרטו עליו את האותיות הראשונות בשמות של אילת ושלי ואת המשפט "המילים שלך חדות יותר מאלף סכינים."
"מתנה מיוחדת. למי היא?" המוכרת שאלה וצחקה.
"לילדה מיוחדת." עניתי וחייכתי.
"קח, תהנה." המוכרת אמרה ונתנה לי את המתנה שקניתי לאילת. יצאתי והלכתי לשבת באיזה ספסל ולכתוב לאילת ברכה שתתאים למתנה, ובעצם לה.
התחלתי לכתוב:
"לילדה חדה כמו סכין מצד אחד ומלטפת כמו שמש נעימה מצד שני.
חשבתי מה לקנות לך, אולי קופסה ענקית שמלאה בשוקולדים או דובי עם הקדשה אישית, אבל את מיוחדת, את לא טיפוס כזה.
את לא מגיעה בקופסה של מתנה וגם לא עטופה בסרט. את מגיעה כמו שאת, בלי סרטים, בלי זיופים ובלי עניינים. את טיפוס שלא פוגשים בכל יום, ובשבילך צריך גם מתנות שלא חושבים עליהן בכל יום."
לקחתי את כל הדברים וחזרתי למלון, כשחזרתי לחדר אילת כבר התעוררה. היא ישבה על המיטה ושיחקה בטלפון שלה.
"החלטתי להביא לך משהו קטן." אמרתי ונתתי לה את המתנה. היא פתחה קודם כל את הברכה לפני המתנה, עוד עדות לכמה שהיא מיוחדת ומקסימה.
"תודה!" היא אמרה וקפצה עליי בחיבוק. "אבל מה זה כבר יכול להיות?" שאלה, "תפתחי ותראי." עניתי. היא פתחה את הקופסה של הסכין והסתכלה עליו, קודם כל על הצד שחרוטות עליו האותיות של השמות שלנו ואז על הצד השני. "תודה." היא חייכה.
"את רוצה שנרד לבריכה?" שאלתי.
"אוקיי." היא ענתה. שמנו בגדי ים ויצאנו מהחדר.

-אילת-
ג'סטין ואני יצאנו מהחדר עם בגדי ים לכיוון הבריכה כשראיתי דמות מוכרת. לא האמנתי למה שאני רואה. "ג'סטין, חכה שנייה." אמרתי לו ומצמצתי פעמיים. זו הייתה אמא שלי, בדיוק כמו בתמונה, לבושה במדי חדרנית של המלון. הסתכלתי על תג השם שלה והמחשבה הפרועה שלי קיבלה בסיס. "אלה" היה רשום על התג באותיות גדולות באנגלית.
שתקתי בהלם לכמה שניות ואז העזתי לשאול. "זאת את?" מלמלתי.

-טיילור-
ירדתי מהמטוס. הגעתי להוואי. האמת היא שאף פעם לא הייתי במדינה זרה לבד, ומספר הפעמים שעליתי על טיסה ארוכה מצומצם מאוד. הרגליים שלי כאבו והראש שלי הסתובב. הלכתי לכיוון השירותים של שדה התעופה כשקול כבד קורא מאחוריי "עצרי במקום!".