ג'סטין
הסתכלתי על אילת שישבה לידי שקטה במבט חצי בוחן וחצי דואג ללא מילים כשהמחשבות לא מפסיקות לרוץ: מה היה קורה אם לא הייתי מוצא אותה? מה היה קורה אם היא הייתה נשארת שם עם ג'ף? מה הוא היה עושה לה? מה נעשה עכשיו?
הרגע הזה היה מהרגעים האלה שתקתוק המחוגים כאילו עוצר מלכת והשמש עומדת ללא נוע, הרגעים האלה שלא יודעים מה הלאה ואפשר לחתוך את השקט המוזר מעט בסכין.
לפתע אילת התחילה ללחוש משהו שספק מכוון אליי וספק השפעה קלה של האלכוהול והשתתקה כמעט מיד. "מה?" שאלתי והיא מיהרה לענות "לא משנה."
"כן משנה." התעקשתי.
"אני...אני מפחדת שהוא יבוא.." היא מלמלה.
"שמי יבוא?" שאלתי
"ג'ף..." ענתה, מתקשה לבטא את שמו של האדם ששיטה בה בזדון.
"אני אשמור עלייך." עניתי.
היא הנהנה בתגובה, מצמצה והסתכלה עליי בעיניים עייפות.
"את רוצה לישון?" שאלתי. היא סימנה בראשה ל"כן" ואמרתי "חדר האורחים שם למעלה."
"בסדר..." ענתה והוסיפה עוד משפט בקול חלש עד כדי כך שלא היה ברור מה אמרה.
"מה?" שאלתי.
"אני מפחדת..." השיבה וניכר היה שהיא נאבקת להחזיק את עצמה ערה.
"את רוצה לישון לידי?" שאלתי.
"אוקיי..." ענתה.
"אז בואי." אמרתי ולקחתי אותה לחדר שלי.
נכנסנו לחדר שלי וכיביתי את האור, התיישבתי על המיטה ואמרתי לה "תעלי."
היא טיפסה למיטה ונשכבה לידי. "לילה טוב..." אמרתי אך היא כבר שקעה בשינה עמוקה.
אילת
עמדתי במרכזו של חדר חשוך כשאור נדלק מעליי ומיד כבה. האור נדלק שוב מולי ומתחת להילת האור עמדו שני האנשים שכל כך מפחידים אותי. שחררתי צרחה שנבלעה במהירות בעוד אבי דוחף את ג'ף לכיווני וג'ף מתקרב אליי, מחזיק באותו בקבוק של משקה חריף. קצב פעימות ליבי ונשימותיי עלו בהדרגה עד שהגיע אליי ושנייה לפני שדחף את הבקבוק לפי התעוררתי נסערת. הכל היה חלום. סיוט.
"ג'סטין..." מלמלתי וניסיתי להעיר את ג'סטין שישן לידי.
"מה...?" הוא מלמל בקול ישנוני.
לא הצלחתי לענות ופרצתי בבכי. "מה קרה?" הוא שאל.
"אבא שלי...ג'ף...הם הרעילו אותי, שניהם ביחד..." מלמלתי כשכל שרואות עיניי הוא מסך כבד של דמעות.
"לא הבנתי... תירגעי, הכל בסדר עכשיו." הוא אמר.
נרגעתי מעט והתחלתי לדבר, עדיין חנוקה מדמעות ולכן מגמגמת: "אבא שלי...הוא...עבריין, ראש ארגון פשע ישראלי. אמרת שג'ף עובד עם ארגון בישראל ו..." כאן עצרתי. לא יכולתי להביא למילים את המחשבה הזאת. המחשבה שאבי וג'ף עובדים ביחד כנגדי.