"אממ.. .תודה..." מלמלתי בחיוך ונכנסתי פנימה.
הנסיעה עברה בשקט עד שהגענו לביתו שהפיל לי את הלסת לרצפה. בריכה ענקית, אחוזה גדולה ומשופצת ומגרש גולף בחצר האחורית היו רק חלק מנפלאות הבית של ג'ף. הייתה לו קומה שלמה משלו, קומה אחת להוריו - אנשי עסקים גדולים וקומה אחת לכל שאר הבילויים. הימים שאחרי עברו בכיף, בין הבריכה, למגרש הגולף, לטלוויזיה הגדולה.
יום אחד ישבנו לנו מול הטלוויזיה בבית הריק כמו תמיד. לפתע נשמע צלצול בדלת וג'ף פתח את השער בעזרת האינטרקום. לבית נכנסו שני חבריו הטובים ביותר של ג'ף: ג'סטין וטיילור.
בעודי מביטה בהם ובוחנת את דמויותיהם, נערה נמוכת קומה ושזופה עם שיער קארה חום, ונער בעל שיער ועור בהירים ועיניים כחולות עמוקות זה מכה בי: הנער שהופיע בחלומי עומד מולי כעת.
"היי..." אני ממלמלת אחרי בהייה מוזרה וממושכת בשניהם. בעיניה של טיילור מבט זדוני, ואילו ג'סטין מסתכל אל הרצפה. אני מבחינה בג'ף מביט בי במבט דומה לשל טיילור ומרגישה שוב פעם את הפחד זורם בעורקיי. את אותו פחד שהציף אותי כשחייתי עם אבי. מאז הביקור החשוד, ג'ף הוא כבר לא אותו ג'ף.
בלילה שאחרי הביקור של ג'סטין וטיילור לא נרדמתי. התהפכתי במיטה הגדולה של חדר האורחים ללא מנוח. הביקור התמים נראה לי כסימן מבשר רעות. המבט המתואם באופן מפחיד בעיניהם של טיילור וג'ף גרם לי להרגיש לא בטוחה על אף הימצאותם של מיליון שומרים מסביב לבית להגנה מפני כל צרה שלא תבוא.
שכבתי במיטה וחיכיתי לשמש שתאיר, עדיין בהרגשה רעה, כאילו הביקור התמים שימש כחריקת הדלת הנפתחת לצרות.
ביום שלמחרת ניסיתי להסתיר כל סימן שהיה לליל השימורים אמש, על אף הפחד, חיכיתי לצרה שתבוא, לא הייתי מסוגלת להיות דרוכה יותר ורציתי פשוט לסיים עם הבלאגן.
בשעת צהריים נשמע בשנית צלצול האינטרקום ולאחריו פתיחת הדלת והשער, שאיתו הגיעו אותם האורחים שהדירו שינה מעיניי. חיוכו התמים של ג'סטין שנראה זהה לאתמול, מול זה של טיילור שמביע שנאה הגלומה בתוכה קורע אותי לשני צדדי אלו שלי. לטוב ולרע.
"היי..." מלמלתי שוב כשטיילור מביטה אליי באותו מבט של אתמול, ומיד לאחר מכן עוזבת את המבואה וממשיכה לתוך הבית.
נכנסתי גם אני, מצפה לראות את כולם יושבים וצופים בטלוויזיה ראיתי את הדבר שלא ציפיתי שייפול עליי...