הדלת נפתחת ומהדלת יוצאת אישה מבוגרת ושואלת "רצית טרמפ, לאן?"
אני מרגישה הקלה מטורפת ועונה "לשדה התעופה, אבל אם זה לא בכיוון שלך תורידי אותי בתחנת אוטובוס."
"אני אביא אותך עד לשם." אמרה בחיוך.
"תודה רבה!" עניתי.
"תיכנסי." היא אמרה ופתחה לי את הדלת של המושב הקדמי, ונכנסה למושב הנהג.
נכנסתי באומרי "תודה רבה, באמת שלא היית צריכה."
"בשמחה. איך קוראים לך?" שאלה.
"אילת, כמו העיר בדרום. איך קוראים לך?"
"אסתר." השיבה והמשיכה "אז לאן את טסה?"
"לוס אנג'לס." עניתי.
"כבר? בגיל הזה, לבד?" אסתר שאלה.
"האמת שכן. פה אין לי כבר הרבה מה לחפש." השבתי.
"הילדים של היום..." היא מלמלה וצחקתי.
לאחר נסיעה שהמשיכה שקטה מבחוץ אך סוערת תוכי, הגענו לנמל התעופה. נפרדתי מאסתר וירדתי לכיוון המבנה, בתקווה שאולי יש במקרה מקום פנוי באיזו טיסה ליעדי.
***
"לוס אנג'לס, את אומרת..." אמרה המוקדנית כשסיפרתי לה לאן מועדות פניי, בתקווה למצוא דרך לשם.
המוקדנית המשיכה :"יוצאת לנו טיסה לשם ממש עוד שלוש שעות ונשאר מקום אחד פנוי. את יכולה לשלם לי כאן לכרטיס. את לבד, נכון?"
"כן. יש!" אמרתי ושילמתי למוקדנית את הכסף שהבאתי.
"בבקשה, הכרטיס שלך." המוקדנית העבירה לי את הכרטיס.
בזמן הקצר שנותר לי הסתובבתי מרוממת בין דוכני הדיוטי-פרי עם העודף שנשאר, מרגישה כמו מלכה וקונה מלא שטויות וקשקושים שרק חלמתי לקנות עד עכשיו.
הסתכלתי בשעון וגיליתי שהטיסה עוד מעט יוצאת. רצתי לכיוון השרוול של המטוס שיטיס אותי לחיים חדשים.
בקושי נושמת נתתי את הכרטיס לסדרן בכניסה למטוס ונכנסתי למקום. עכשיו סוף סוף אפשר להירגע. שמתי את החגורה ונרדמתי כמעט מיד.
***
התעוררתי לקול הכרוז אומר שנוחתים עוד חצי שעה. אני במרחק חצי שעה מהחיים חופשייה!
הרגשתי את המטוס רועד בנחיתה וגם את הפרפרים בבטן.
את הנחיתה הרגשתי בוודאות עם התרגשות בלתי פוסקת ומחיאות הכפיים של נוסעי המטוס.
בירידה מהמטוס התחברתי ישר לרשת האינטרנט של שדה התעופה אחרי שאיבדתי את רשת האינטרנט שלי כשנפטרתי מכרטיס ה"SIM". שלחתי הודעת פייסבוק לג'ף שאני סוף סוף איתו, סוף סוף אנחנו באמת ביחד.
עמדתי שם מרוגשת, מחכה לו שיגיע.
פתאום שמעתי חריקת גלגלים של לימוזינה שחורה ומצוחצחת להפליא. דלת הרכב היוקרתי נפתחה וממנה יצא עלם גבוה בעל שיער שחור כפחם, עיניים ירוקות ומבריקות ועור בהיר ביותר שלבש חליפה מחויטת. זה היה ג'ף, בדיוק כמו בתמונה.
הסתכלתי לרגע על עצמי, לא טרחתי להחליף בגדים. הייתי לבושה במכנסי טרנינג אפורים ומעיל שחור שנראה גברי יחסית ובנעלי ספורט בלויות. אוי ואבוי לי, אני נראית נורא!
הסתובבתי לכיוון המבנה של הדיוטי-פרי כדי לשים את הבגדים החדשים שקניתי.
"אילת?!" שמעתי קול קורא. ברור שזה היה ג'ף.
הסתובבתי בחזרה והוא קרא לי לבוא אליו.
התקרבתי אליו וחיבקתי אותו, ובלי מילים הוא קירב אותי אליו לנשיקה ארוכה.