4girls נותנות לך 200 ₪ דמי חנוכה במתנה

כל מי שמכיר אותי חושב שכל דבר בחיי מביא לי אור. השמיים, הציפורים, המשפחה והחברים - וזה נכון. כמעט אין יום שאני לא מאושרת, אבל האור שבי מגיע ממקום אחר. לא כולם נולדו בני מזל כמונו. אנחנו יכולים להילחם על החברות או על בגד, אבל יש אחרים שנלחמים.. על חיים. סרטן זו מחלה מאוד קשה, שעדיין לא נמצאה לה תרוופה, וכיום יש יותר ויותר שסובלים ממנה. כששמעתי על ילדה כבת שלוש - אמילי - שחולה קשות בסרטן ועומדת למות ידעתי שאני חייבת לעשות משהו בשביל לנסות לעזור לה. כבר בשוע לאחר מכן ארגנו, המשפחה והחברים, דוכן בעיר ובו צעצועים שלנו, ספרים ישנים ועוד דברים שנוכל למכור, במטרה לגייס את הכסף בשבילה. רק אז הבחנתי כמה אנשים טובי לב יש - כולם נחפזו לעזור לנו, היו כאלה ששילמו בלי לקבל תמורה, אפילו החנויות נתנו לנו במתנה עוד צעצועים שנוכל למכור! לבסוף, גייסנו יחד עם הכסף מיום הולדת, חגים ודמי כיס 5000 שקלים. אומנם זה אפילו לא היה קרוב לסכום שנחוץ - חצי מיליון שקלים - אבל הרגשתי מלאת תקווה. לאחר זמן מה, כשקראתי בעיתון על הצלתה של אמילי - ועל כך שהצליחה לחזור לחייה הרגילים ונפטרה מהמחלה האיומה - הייתי מאושרת כמו שלא הייתי מאושרת בחיים שלי. רציתי לחבק את אמילי, רציתי לצאת לרחובות ולשיר, לתת לתקווה שבי, לאור שבי, להשתלט על העולם. אמילי, התקווה, האהבה, ה האור שלי בחיים. מאז אני אף פעם לא מוותרת. עכשיו אני יודעת שאני יכולה לעשות הכל - ובכל פעם שאני מרגישה שאני מתמוטטת - פניה המחייכות של אמילי מופיעות למולי, וממלאות אותי באושר. כשאור בי, השמיים הם הגבול. (אני אריאל, עכשיו נרשמתי)

היי יש לי שאלה, איך תיקראו את כל הפוסטים? כאילו איך תמצאו אותם?

אור, אור, כמה שאני צריכה עכשיו אור. אני יושבת לא מואר במיוחד, חשוך אבל המנורות עם האור הצהוב דלוקות, אני אוהבת רק אור צהוב. יותר מזה, אני ממש שונאת אור לבן. כשדלוק לי האור הלבן בחדר אני רואה את כל הלכלוכים על הריצפה, את הדברים הכי קטנים שמפריעים לחדר להראות מסודר. אני מעדיפה להחשיך אותו ושלא יפריע לי בעין . לאחרונה שמתי לב שכזאת אני גם בחיים מחשיכה כדי לא לראות, מנסה להסתיר ולא לשנות- פשוט להתעלם. כנראה עכשיו אם תשאלו אותי באיזה תחומים ומאיזה דברים אני מנסה להתעלם לא אדע לתת לכם תשובה מדויקת על הדברים שאני מתעלמת מהם, וזה בדיוק העניין- הרבה דברים שנראים לי כלא משפיעים עליי ועל הרגשות שלי כנראה בעלי השפעה עצומה על החיים שלי ועל מי שאני. דברים שאני מרגישה בהם חוסר ביטחון לא אדע להעיד עליהם, אבל כשמישהו יגיד משהו שנוגע להם אעלב ממנו ואכעס עליו, למרות שבעצם הם מכעיסים אותי רק כי אני שונאת אותם בי. זה לא משנה אם הכוונה הייתה להעליב אותי, וכנראה שלא, וזה לא משנה אם אותו האדם באמת רואה את הדבר המסוים אצלי כשלילי, אני אפגע מזה מעצם העובדה שמישהו שם לב למשהו שקיים אצלי ואני כנראה מאוד לא אוהבת- הדליק מנורה על לכלוך שאני מנסה להסתיר. כנראה שלמרות שהאורות הוא מה שמיוחד בחג הזה הרבה אנשים מעדיפים את החושך.

לכל היקרות שכותבות פוסטים בתגובות- על מנת לקחת חלק בתחרות עליכן להירשם לאתר 4Girls ולהעלות את הפוסט לאתר. נכריז על הזוכה כשהתחרות תיגמר.

בהצלחה לכולן וחג שמח :)

כל מי שמכיר אותי חושב שכל דבר בחיי מביא לי אור. השמיים, הציפורים, המשפחה והחברים - וזה נכון. כמעט אין יום שאני לא מאושרת, אבל האור שבי מגיע ממקום אחר. לא כולם נולדו בני מזל כמונו. אנחנו יכולים להילחם על החברות או על בגד, אבל יש אחרים שנלחמים.. על חיים. סרטן זו מחלה מאוד קשה, שעדיין לא נמצאה לה תרוופה, וכיום יש יותר ויותר שסובלים ממנה. כששמעתי על ילדה כבת שלוש - אמילי - שחולה קשות בסרטן ועומדת למות ידעתי שאני חייבת לעשות משהו בשביל לנסות לעזור לה. כבר בשוע לאחר מכן ארגנו, המשפחה והחברים, דוכן בעיר ובו צעצועים שלנו, ספרים ישנים ועוד דברים שנוכל למכור, במטרה לגייס את הכסף בשבילה. רק אז הבחנתי כמה אנשים טובי לב יש - כולם נחפזו לעזור לנו, היו כאלה ששילמו בלי לקבל תמורה, אפילו החנויות נתנו לנו במתנה עוד צעצועים שנוכל למכור! לבסוף, גייסנו יחד עם הכסף מיום הולדת, חגים ודמי כיס 5000 שקלים. אומנם זה אפילו לא היה קרוב לסכום שנחוץ - חצי מיליון שקלים - אבל הרגשתי מלאת תקווה. לאחר זמן מה, כשקראתי בעיתון על הצלתה של אמילי - ועל כך שהצליחה לחזור לחייה הרגילים ונפטרה מהמחלה האיומה - הייתי מאושרת כמו שלא הייתי מאושרת בחיים שלי. רציתי לחבק את אמילי, רציתי לצאת לרחובות ולשיר, לתת לתקווה שבי, לאור שבי, להשתלט על העולם. אמילי, התקווה, האהבה, ה האור שלי בחיים. מאז אני אף פעם לא מוותרת. עכשיו אני יודעת שאני יכולה לעשות הכל - ובכל פעם שאני מרגישה שאני מתמוטטת - פניה המחייכות של אמילי מופיעות למולי, וממלאות אותי באושר. כשאור בי, השמיים הם הגבול.

בכל אחת ואחד מאיתנו יש אור בלב אור שמאיר אותנו לעשות את הדרך הטובה ביותר ואנחנו פשוט צריכים למצוא את האור הזה אז מחפש ונחפור בלב ונמצא אותו

האור בחיי היא אחותי הקטנה שקטנה ממני ב5 שנים כשהיא נולדה מיד ידעתי שאיתה אני אחלוק הכל! כל סוד ,כל מתנה, כל פרס שקיבלתי אפילו סוכרייה. לפניי שלוש שנים בערך גילו לה מחלה . מחלה שאני לא מאחלת לאף אחד. ראיתי שהיא נלחמת כמו מישהי ש... ש... אין לי אפילו מילים לתאר את זה אני ראיתי בה צד כך כך בוגר במישהי כל כך קטנה. היא האור שלי היא גורמת לי תמיד להאמין בעצמי ולדעת לא לוותר . היא תמיד מראה ומאמינה שיש עוד תקווה. היא האור שלי.

מתי תודיעו מי זוכה?

המילה אור עבורי זאת לא סתם מילה. היא מילה קטנה בעלת משמעות גדולה! האור בחיי היא אחותי הקטנה. כשהיא נולדה לפני שמונה שנים. גיליתי מהי האהבה אמיתית- אהבה של אחיות. תמיד אהבתי אותה חיבקתי ושיחקתי איתה. הרגשתי שיש לי מישהי לכל החיים. מישהי שאני אלווה אותה והיא אותי. ולכן עבורי אור מסמל אהבה ההרגשה הזאת שאת מרגישה בליבך כשאת רואה מישהו שאת אוהבת. שאת מוכנה להקריב עבורו את הכל!! אפילו את עצמך! כשאינך יכולה לראות אותו בוכה אחרי זה ליבך מתרסק, ולא יכולה לשמוע דבר רע אחד עלוי ועם כן את ממש מתעצבנת. אבל אור עבורי זה לא רק אהבה אלא גם שמחה. השמחה הזאת שהרגשתי כשהיא אמרה את שמי כשגדלה בפעם הראשונה זאת שלא יכולתי להתאפק ובכיתי משמחה. שלימדתי אותה כשגדלה ללכת אני זוכרת עד היום איך. וכשהיא הצליחה ועשתה את צעדיה הראשונים הלב שלי קפץ ממקומו ופשוט חיבקתי אותה. והנתינה כשגדלה עזרתי לה בגן כשהציקו לה, בשיעורי הבית, בית ספר. בכל מקום שהזדקקה לעזרה. כי אני ממש אוהבת אותה! ותמיד אוהב כמו אותו יום שנולדה ידעתי אז מאותו רגע שתמיד נהיה ביחד בכל חיינו. לא משנה מה יקרה ואכן צדקתי. וקיבלתי את מתנת האור הכי גדולה שיכולתי לקבל אחות קטנה❤ שתהיה איתי, תהיה חלק ממני, תהיה לצידי וכך גם אני עד סוף ימנו❤

האור שלי זה הדברים שאני אוהבת לעשות זה מה שנותן לי כוח להמשיך גם שקשה האמונה שאני עושה מה שאני אוהבת וזה מה שמאיר לי את הדרך הדברים שאני עושה זה כי אני עושה אותם מהלב דברים שבשבילם שווה לקום בבוקר מקווה שכל אחד ימצא את האור שבו כמו שמצאו בבית המקדש את כד השמן חג שמחח❤️