היום טסתי ליוון. אני אהיה פה שבועיים!!!
טסתי לבד.... ההורים שלי ואחים שלי טסו למקום אחר, בשדה התעופה נפרדתי מהם.
אני יודעת שזה מוזר, איזה הורים ייייתנו לבת שלהם לטוס לבד לפאקינג יוון?!
הורים שמשנת 2012 אני גוררת אותם לאותה חופשה רק באיזורים שונים ביוון.
כן כן, אני מכורה למקום הזה, כל כך קסום והכל טרי ולבן וכחול וכמובן הים.
יש לי קונפליקט עם הים, מצד אחד זה הדבר שאני הכי אוהבת ומצד שני הדבר שאני הכי מפחדת ממנו.... אבל מה שהכי נותן לי אוויר לנשימה זה להיות לצידו.
בקיצור, השנה ההורים שלי הודיעו לי שאנחנו נוסעים למקום אחר. נשבר לי הלב, כל השנה אני מחכה לליוון והם עומדים לקחת את זה ממני? הם אמרו שאם אני זאת שאחסוך את הטיסה הם ישלמו על השאר וכך היה.
אני מתאכסנת בבית של מישהי שהייתה בחילוף תלמידים עם בן בן ועכשיו גרה לבד והיא גרה ממש על קו החוף.
עם השנים למדתי לדבר יוונית אז גם קל לי יותר להתנהל לבד.
יש לי אופניים, מפה, ספר, טלפון, משקפי שמש ובגד ים, מה אני צריכה יותר מזה?
עכשיו אני בדרך למקום שאני לא יכולה לספר לכן אבל קראתי עליו בספר אחד ותמיד חלמתי לבוא ולחקור את האי הזה.... אפשר לומר שאני מגשימה חלום של שנתיים.
עצרתי בצד עם האופניים כי הייתי חייבת לשתף אתכן. אני פשוט בשוק שאני במקום הזה.
מתוך זה שהייתי ילדה שזקוקה להורים שלה 24/7 ביישנית שבקושי מצליחה להחליף מילה עם הקראש שלה אני מוצאת את עצמי אבודה ביוון.
אני חושבת שאני אפילו די אובססיבית ליוון, כל הספרים שלי עליה כל החלומות שלי קשורים אליה.
אני גם חושבת שהייתה לי שנה כל כך קשה שפשוט לא יכולתי לוותר על יוון, זה המקום היחידי שמרגיע אותי, זה גם המקום היחידי שאי פעם טסתי אליו....
מחר אני אעדכן לאן אני מתקדמת... ואיזו הרפתקאה מצאתי.
תודהעל הקריאה
סופיה ליזי