אחרי שהלכת - פרק 1

הטור של STAY ALIVE - פרק ראשון שישאיר אתכן במתח...

תוכן פגעוני
tag icon תגיות:
יולי 09, 14:20
photo

 

"נועה!" מיטל קראה לי בסוף השיעור האחרון "את באה היום למסיבה אצל עומרי?" היא שאלה והוסיפה "יהיה ממש כיף!". אוף. כל פעם אותו סיפור. אותו סיפור של "את באה ל...?" ואני שכל פעם צריכה לענות: "יש לי אזכרה." עניתי "לא. יש לי אזכרה." קיוויתי שהמשפט השגור בפי ישתיק את מיטל והיא לא תשאל משהו כמו "אני מצטערת, מי...את יודעת?". היא השתתקה והלכה משם. יצאתי גם אני מהכיתה. מיהרתי ללכת הביתה. לפחות אני לא חייבת הסברים לאף אחד. אין לי כוח כבר לחזור על המשפט הזה :"אבא שלי נהרג בתאונת דרכים."

אף אחד לא בדיוק  יודע מעבר לזה. אבל הם גם מכבדים ודואגים לא לדחוף את האף. אפילו שהם לא מבינים. הם לא מבינים כי הם עדיין לא התייתמו מאב בגיל שש, בזמן שהם חלו בסרטן הדם.

הגעתי הביתה. אמא שלי בכתה. היא עדיין לא הצליחה לעכל מה שקרה. אני הייתי צעירה מדי להבין. אפילו שלפי הסיפורים של כולם, הקשר שלנו היה קשר מיוחד מהרגע שנולדתי. קשר שאין לכל אבא וילדה.


הלכתי לחדר שלי. ברקע שמעתי מלמולים מהסלון כמו "אני עדיין לא רגילה לישון לבד." ו- "החיים הם כבר לא אותם חיים."

החלפתי בגדים לבגדים שחורים. היה עוד זמן עד האזכרה. זו הפעם הראשונה שלא מוציאים אותי באמצע יום הלימודים. יום הלימודים נגמר היום מוקדם בגלל ישיבות. הנה, עוד צירוף מקרים.

הלכתי לשתות כוס מים וחזרתי לחדרים משם. משהו משך אותי לחדר של אמא שלי כמו מגנט. נכנסתי לשם, נעלתי את הדלת ופתחתי את המגירה , ממש כאילו הוטל עליי כישוף שגרם לי לעשות את זה.

מצאתי שם דף מקופל. פתחתי אותו והיה כתוב "אם את רואה את זה את חיה ואני לא. את בטח יודעת אבל לא למה. בטח המציאו לך סיפור על איזו תאונה. וכן, הייתה תאונה. זה היה בדיוק בתקופה שחלית בסרטן. בגלל שלא נמצאה תרומת מח עצם חוץ ממני, החלטתי לתרום לך בעצמי, בידיעה שלא אשרוד."

כתבות דומות:
תוכן פגעוני
הגיבי לפוסט
user image
הגיבי
mask
5 תגובות
תגובות: 15
רחלי❤️ יולי 18, 00:11
וואי זה טוב, מדהים! כל הכבוד
תגובות:
רוני יולי 17, 23:25
מסקרן!
אנונימית156 יולי 17, 20:35
אהבתי :)
Ktantana7 יולי 17, 10:54
מסכימה עם זאת שמתחתיי!
תגובות:
לימור יולי 17, 10:23
יו! נשמע שהולך להיות סיפור מותח!