כשאני קוראת מה נאמר עליי אני מיד עוצמת את עיניי
מדמיינת שזה לא באמת קרה
ושוב נכנסת אל אותה המערה
הקודרת. ששוב לא עוצרת
להזכיר לי לנשום, ולחלום
ומיד אני נשאבת לתוכה
ושוב מסע, ועוד מסע
שמעביר אותי אל מול חיי
ואי אפשר לומר לו די
ואני משתגעת מכל הרגשות
ובלב שלי המילים שוב גועשות
והראש מתפוצץ לי רק מהמחשבות
על מה היה יכול לקרות
אם רק הייתי בזמן נעצרת
ואומרת די ואז שוב אומרת
ולי הוא היה מקשיב
וחיוך קטן נמתח על הפנים הדומעות
עיניים אוהבות
שאותי סוחפות
ולחוות את הרגע
בלי שיפריעו לי
ולהנות מהעכשיו
בלי שיגידו לי
להפסיק לחלום
ואני לא שוכחת לנשום
ושוב אני עוצרת
ושוב אני נופלת
אל אותו הבור העמוק
שאותי לא מפסיק הוא לחנוק...
ואז רעש של שמחה נכנס אל תוך הלב
מנסה להתגנב
ובסוף הוא בורח
כמו כולם
אז תבינו כבר
מה שעובר עליי
ואז פותחת את עיניי