יש לי חברה שפתאום התפשטו לה פצעים על הפנים. עכשיו, תבינו – מדובר בבחורה יפהפייה בלונדינית, עיניים כחולות, גוף מושלם ותאמינו לי שאני לא מגזימה בגרוש.אז עכשיו יש לה פצעים. בעיני זה אולי לא נעים אבל בטח לא נורא. היא, לעומת זאת, מתייחסת לזה כמו שואה גרעינית. היא מתביישת לצאת מהבית, היא מכסה את הפנים עם השיער הבלונדיני שלה, היא בוכה כמעט כל פעם שהיא מסתכלת במראה.כשאני רואה אותה הלב שלי ממש נצבט. אני לא מבינה איך היא יכולה לראות את עצמה בצורה כל כך לא נכונה וכל כך אכזרית. בראש שלה הפצעים האלו גורמים לה להרגיש כמו מפלצת, אבל תאמינו לי שבמציאות זה לא בולט בכלל.אני לא מבינה איך היא יכולה להיות סלחנית לכל מיני פגמים וחולשות אצל אחרים (והרי לכל אחד יש כאלה), אבל כשזה מגיע אליה היא כל כך מרושעת ופוגענית. הרי אם היא לא תאהב את עצמה ותהיה חברה של עצמה – יהיו לה חיים לא קלים בכלל...אני מחפשת דרך להסביר לה את זה אבל היא לא מאמינה לי ולא מקשיבה לי – אולי למישהי יש רעיון בשבילי?
4Girls הדף הרשמי