לעמוד על הרגליים

היי בנות,
הנושא שאני עומדת לכתוב עליו הוא נורא רגיש ואמיתי. הסיפור שלי הולך ככה: כמה ימים לפני פסח התעוררתי באמצע הלילה מכאבים בירך. אז עוד חשבתי שזה שריר תפוס או משהוא מכווץ. בבוקר למחרת הלכתי ברגל למרפאה (אני גרה ביישוב.) הרופא אמר לי שזה בטח דלקת בגיד ולנוח יומיים. המשפחה שלי די ירדה עלי, זה היה כמה ימים לפני פסח והם חשבו שאני מוצאת סיבה לא לנקות.

בליל הסדר הכאבים התעצמו במידה גדולה ביותר וכבר גררתי את הרגל כמו מתה. הלכנו לבית החולים "העמק" שבעפולה עשו לי רנטגן ובדיקות דם, אך לא גילו כלום ואמרו לי ללכת הביתה.

לאחר מספר ימים חזרנו לשם שוב. הפעם לקחו אותנו קצת יותר ברצינות, עשו לי רנטגן ובדיקות דם שוב אבל הפעם עשו לי גם אולטרסאונד. למרבה "הפלא" שוב לא גילו מה יש לי, אך הטילו עליי פצצה ענקית - נאלצתי להתאשפז.

בבתי חולים אין אפשרות לישון, כל רגע בודקים לך חום/לחץ דם ואם יש רגע למנוחה מזה אז יש איזה תינוק צורח. אז אני שם בבית משוגעים הזה בכאבי תופת והמשכחי כאבים הפסיקו לעזור... חברותי בקושי ידעו מה איתי התביישתי בעצמי ואפילו נגעלתי מעצמי. בינתיים עברתי לכסא גלגלים וזה גרם לי עוד יחורת להתבייש בעצמי.
התחילו לתת לי נרקוטיקה - סמים בשביל לשכח לי את הכאבים. בהתחלה זה סימם אותי לגמרי, הייתי מטושטשת מאוד. בבית החולים "העמק" אמרו אין לנו מה לעשות אתכם, לכו לבית חולים אחר.

הפעם הגענו לרמב"ם, אך לסמים האלה היו תופעות לוואי שהן היו הקאות. הקאתי עוד ועוד ועוד וככה נכנסתי לרמב"ם מלאה בקיא.  עשו לי שוב את אותם הבדיקות של עפולה ואשפזו אותי. המצב שלי ברמב"ם הידרדר מאוד..  אנשים לא הבינו אותי שם, הם היו קשוחים וצעקנים במקום קשובים לצרכים שלי. התנהגתי בפראות מושלמת, אז הם הביאו לי פסיכיאטרית. לא עניתי לאף אחת מן השאלות שלה, רק נעצתי בה מבט רווי שנאה. עשו לי איזה בדיקה בהרדמה החומר הרדמה המסוים הזה עושה הזיות. והיו לי המון, חשבתי שכולם באים לתקוף אותי.

זמן קצר לאחר מכן הם התייאשו ממני ושלחו אותי לשניידר. הייתי מאושפזת בשנייידר מעל חודש וחצי, הרופאים שם היו מאוד לא נחמדים. רצו לאשפז אותי כל השבוע, אפילו בלי לחזור לשבת. כלום לא עזר לא הסמים לא כלום.

הצלחתי להשתחרר גם משם, התחלתי גם לחזור לקשרים עם חברות. הלכתי לשיקום בתל השומר היה נמאס לי מהכל רציתי למות. אבי ,שהוא דרך אגב פיזיותרפיסט, עשה את בקשתי שהייתה תרגילים להליכה. עשיתי אותם איתו פעם אחר פעם, נפלתי וקמתי ולבסוף – צעד ועוד צעד, הצלחתי ללכת. זה היה קשה, אבל בסוף הצלחתי.

אני לא מספרת לכן את כל זה כדי שתרחמו עלי. אני מספרת לכן את זה שתעריכו את מה שיש לכן, אתן יכולות לרקוד! אתן יכולות להסתובב כמה שעות בשופינג! רק תחשבו על זה....

אז תגיבו לכתבה ומי שרוצה זה האייסי שלי- 307135694
אוהבת אתכן תמיד,
כרם   

גיל: 12