סיפור שכתבתי--> הרגליים והלב (חלק א`)

המורה לספורט בישרה לנו על הסיבוב האחרון של הריצה, העפתי מבט מתנשף קדימה וראיתי שאף אחת מהמתחרות בתחרות אפילו לא קרובה אלי. כולן עוד שניה מסיימות את הסיבוב ואני רק בהתחלה. התחלתי להגביר את הקצב ולרוץ בצעדים גדולים יותר. הרגשתי שאני עפה והצלחתי לעקוף כבר חצי מהילדות שהיו לפני, אך הנשימות שלי הלכו ונעשו כבדות יותר ויותר.... הרגשתי סחרחורת קלה ופתאום: חושך. התעוררתי בבית החולים, מסתבר, חודשיים אחרי המקרה. ופה הסיפור מתחיל.... הדבר הראשון ששמעתי כשהתעוררתי היה את אמא שלי לוחשת "היא התעוררה". פתחתי לאט לאט את העיניים וראיתי שלושה ראשים מורכנים סביבי. אבא, אמא ושני, אחותי הקטנה, הם כולם עמדו מעלי בעינים פקוחות ומסתכלות בוחנות כל תנועה ותנועה שלי. ניסיתי לקום, אבל משהו עצר בעדי. ניסיתי עוד פעם, אבל שוב לא הצלחתי לזוז. הרמתי לי את השמיכה, נגעתי בכפות הרגלים, אך כלום. לא הרגשתי דבר. אמא הסתכלה עלי במבט מפוחד, חסמה את פיה בידה והחלה לבכות. פתאום קלטתי מה קרה. אני משותקת.