פרק 4 למרות הכל :P

"יפה שלנו מה קרה? " ירדן אמרה בקולה העדין .. "נכון שתומר יצא עצבני מהכיתה . ויצאתי אחריו.." "כן.." אמרו בקול מסוקרן "אז.. יצאתי..והתיישבתי לידו.. ואמרתי לו ""תומר . יהיה בסדר.. אני מבטיחה! " ואז הוא אמר לי ""בר.. שנינו יודעים שלא יהיה בסדר אוקי !.. אז בואיי ולא נשחק אותה.. הולכים להרוג אותנו ! יכולים לטבוע אותנו ..או יותר גרוע.. החברה שאור הספיק להכיר בבצפר . הערסים .. יתעסקו איתנו .. איתך .. ואת יודעת מה הם מסוגלים לעשות .." בקול עצוב.. ואמרתי לו " אם נחשוב שיהיה טוב .. יהיה טוב.." והוא צעק עלי "אוי`ש נו !! מה ניהיית לי ? אמא שלי??" ואז שתקתי והוא צעקעלי בחוזקה "הכל בגללך!! לולא ולא היינו חברים כל זה לא היה קורה!!! "ואז הוא פשוט קם והלך.ואני נשארתי שם לבד בוכה. " "למה לא הלכת אחריו???" שאלה ירדן בפליעה. "רציתי ללכת וקמתי לעברו אבל הוא צעק עלי לא לבוא אחריו .ואז ישבתי ובכיתי והחלתי לשיר את הדואט שלנו .. וכשגמרתי הרגשתי מישהו שליטף את גבי והסתובבתי וזה היה .." "סופרמן " שי קטעה אותי "חחח שי את והשטויות שלך " צחקתי "זה היה " אמרתי. "המורה גלעד ? שראה שאת כבר לא עם תומר ורץ להתחיל איתך?"אמרה ירדן וכולנו התפאקנו "זה היה תומר.. והוא אמר "אני מצטער .. " ואמרתי לו " מאוחר מדי.." "איזה מנייאק" אמרה שיי.. נשמעה דפיקה בדלת ניגשתי לפתוח. "מה אתה רוצה ?" שאלתי "שתיסלחי לי ! " "היית צריך לחשוב על זה לפני זה" אמרתי וסגרתי לו את הדלת בפרצוף .. ~~~~~~~~~~~~~~~~~ תומר עמד בפתח החדר , וגורנו חנוק , מרגיש כי אבדה תקוותו ,מרגיש כי עשה טעות , אבל את הזמן אי אפשר להחזיר לאחור . תומר נזכר בשיר , בדואט , נזכר בכל הרגעים היפים שהיו להם יחד , הוא ידע שהיא היחידה שהוא יאהב . תומר אהב אותה , והיא אותו . תומר היה עצוב , היה אבוד בתוך ים של מחשבות . הוא הלך לחדרו , נשכב על מיטתו ונרדם . קולותיהם של יוגב וניר נשמעו , " לא אחי אל תעיר אותו הבנאדם עייף " אמר יוגב "עייף בתחת שלי .. מזה לישון מה הוא חנון ? " ניר אמר וצחק "נו עזוב אותו , אחרי כל מה שעובר עליו בתקופה האחרונה עזוב אותו תן לו לנוח .."אמר יוגב "מה עובר עליו ? " "סתם כל הקטע עם אור ובר "אמר יוגב "אה? " ניר אמר "ואי אחי אתה לא מעודכן .."יוגב אמר לניר "אז עדכן אותי .."ניר אמר "אור נישק את בר בלי שהיא רצתה וא.." "בטח .. תראה איזה כוסית היא .. " ניר אמר "אה הלוו יש לך חברה !.. בקיצור ..תומר העיף לאור מכות ובר נתנה לו כאפה , הוא חטף זעזוע מוח קל , עיבד הכרה . ותומר ובר הולכים למות .." "ואי אחי אני מרגיש כמו באיזה טלנובלה ."ניר אמר "יוו אחי תן לי לסיים משפט אחד בלי הערה שלך .." "טוב נו " ניר אמר "וזה עוד לא הכל .. תומר צעק על בר שהכל בגללה ,ושלולא הם לא היו חברים , כל זה לא היה קורה..ואז הוא קם והלך"יוגב אמר "ואי אחשלי מאיפה אתה יודע את כל זה ?" ניר אמר "ירדן.." תומר האזין לכל שיחתם . "בונא איזה בנאדם טמבל אחי "ניר אמר "מי ? " "תומר .. מי עוד יכול להיות ?" ניר אמר תומר קם ממיטתו "הו , הנה הוד רממותו קם " אמר יוגב וצחק תומר היה עצבני "למי קראת טמבל ? "אמר תומר בכעס "אחי תרגע זה היה בצחוק ..! " "למי קראת טמבל אני שואל אותך ?" ניר קם עם האגו שלו "לך ! " אמר ניר "הלו בנים ? מה הולך פה ? ניהייתם בנות?"צעק יוגב "שתוק " הם אמרו שניהם ביחד "טמבל מי שהמציא אותך " אמר תומר ונתן בוקס בעיין לניר , תומר עוד ריחם עליו , כי היה חברו הטוב ניר החזיר לתומר בוקס בבטן ..תומר התקפל מכאבים ניר לקח את הפלאפון שלו ויצא לעבר חדרן של הבנות . -- נשמעה דפיקה בדלת .. אני פותחת את הדלת צעקה ירדן ..ופתחה את הדלת "מההההההההההההה קרררררררררררררה ? " היא צעקה "הלכתי מכות עם תומר " הוא אמר "בוא אחרי !" אמרה וגררה אותו למטבחון , פתחה את המקרר ,ושלפה קרח .. "אתה בסדר אהובי ?" אמרה ונשקה לו .. "איתך תמיד " הוא אמר והם התנשקו מול עייני שלי ושל ירדן. "איך זה קרה לך? " שאלתי בכעס. "סיפור ארוך לאמשנה.. " הוא ענה יצאתי בכעס מחדרי , רציתי לרוץ , לרוץ משם , לא לראות אף אחד .. בחוץ כבר היה חושך השעה הייתה 20:06 כולם היו בחדריהם.. יצאתי החוצה , לפרוק את כאבי , לשבת על הדשא לשחרר את הראש מהכל עצמתי את עייני שמעתי קול אהוב . "אל תאבדי תקווה " אותו קול אהוב אמר לי פקחתי את עייני ..ראיתי את אבי "אבא?!! אבא!! אני כ"כ מתגעגעת אלייך ! אבא ! " חיבקתי אותו "אבא קשה לי . אני מתגעגעת אלייך מאוד ! " ירדה לי דמעה , הווא רק הביט בי ושתק "אני מתגעגעת אלייך , אל הבית .. אל אמא . אני מתחילה לאבד תקווה .. נמאס לי מתומר , יש לו התנהגות ממש מגעילה בזמן האחרון למרות האהבה שלי אליו , הוא אכזב אותי ולא אוכל לסלוח לו , וחברות שלי גם מתנהגות אלי מוזר , אני מרגישה שאין לי על מי לסמוך" "אל תאבדי תקווה " חזר על המשפט שנית , והוא החל לדאוך ולדאוך , עד שכמעט כבר לא ראיתי אותו . בראשי הדהד המשפט שהוא אמר לי ` אל תאבדי תקווה` "אל תלך לי שוב אבא!" "אל תאבדי תקווה" הוא אמר שוב.. "אל תאבדי תקווה" מילמלתי ----- הוא יצא החוצה , לשאוף אויר צח , לנוח , להרגיע את הראש מהכל . תומר התיישב על הדשא בוהה בשמיים השחורים מלאי הכוכבים ,הוא קם והחל לצעוד , בעודו בוהה בשמיים אך לפתע שמע את בר "אבא קשה לי . אני מתגעגעת אלייך מאוד !"הוא הסב פניו אל בר, אך לפניה לא עמד שום איש, למרות שהיה נראה כי היא מביטה אל אדם כל שהוא ומשוחחת איתו "אני מתגעגעת אלייך , אל הבית .. אל אמא . אני מתחילה לאבד תקווה .. נמאס לי מתומר , יש לו התנהגות ממש מגעילה בזמן האחרון למרות האהבה שלי אליו , הוא אכזב אותי ולא אוכל לסלוח לו , וחברותי גם מתנהגות אלי מוזר , אני מרגישה שאין לי על מי לסמוך " היה שקט לזמן מה ואז הוא שמע אותה ממלמת "אל תאבדי תקווה" בר החלה לבכות אך לפתע הרגישה מישהו מלטף את כתפה .. מזכירה לכן .. והפעם אין ויתורים רק אחרי 20 תגובוות ..יש עידכון :] אוהבת אותכן ..