מסלול ריצת הדיאטה

שלום בננות. רציתי לספר לכם על נושא שמאוד מעניין אותי בזמן האחרון..אני מודעת לעובדה שאין לי כישרון כתיבה מיוחד או משהו כזה, אבל אני אכתוב בכל זאת. אז בכל מקרה, כמו כל נערה ממוצעת, בשלב מסוים של החיים שלי, גם אני התחלתי יותר לשים לב למשקל, וכמובן שניסיתי להפחית..(למרות שאין לי בעית משקל או משהו כזה). בהתחלה הכל היה בסדר. אכלתי קצת..אולי תפוח ליום,ולאט לאט הפסקתי. ככה שבועיים לא אכלתי כלום. בארוחות צוהריים הייתי ממציאה תירוצים ואומרת להורים שלי שאני חייבת ללמוד ושאני אחטוף משהו יותר מאוחר, וככה עברו להם חודשיים. כמובן שמדי פעם כן הייתי אוכלת..משהו כמו תפוח כל שלושה ימים, וגם זה תפוח קטן. אבל למרות כל זה, לא הרגשתי רעבה. הרזיתי מאוד אבל העליתי במשקל, וכל פעם שהייתי מעלה הייתי הולכת לריצה כדי להוריד את הכל חזרה.
טוב עד כאן סיפרתי לכם את הרקע...עכשיו הסיפור בעצם מתחיל..אז ככה: היו לנו שלושה שיעורי ספורט בשבוע וכל שיעור היינו רצים. אני, שמאז ומתמיד הייתי די ספורטיאית כזאת, הייתי מגיעה בדרך כלל שלישית או רביעית, ולא היו לי בעיות מיוחדות אז באותו יום, נראה לי שזה היה יום רביעי היה לנו מבחן בריצה. אני לא ממש התרגשתי כי הציון בספורט לא היה חשוב לי וידעתי שאני במצב די בסדר.
התחלנו את הריצה, אני כרגיל נשארתי מאחור במשך הסיבוב הראשון כדי לשמור את הכוחות בסיבוב השני והשלישי ככה שכל הבנות עקפו אותי. באמצע הריצה התחלתי להרגיש קצת כאב ראש. חשבתי שזה בגלל נשימה לא נכונה אז שיניתי את הקצב. אבל הכאב ראש המשיך ורק התחזק. התחלתי להרגיש גם סחרחורת אבל החלטתי להמשיך לרוץ.
בסיבוב השני התחלתי להאיץ קצת...כבר הייתי במקום שמיני (מתוך 20 ילדות) הרגשתי בסדר..אבל לקראת הסיבוב השלישי הכל חזר אלי…והתעלפתי.
הדבר הבא שאני זוכרת הוא את חברות שלי שישבו לידי בבית חולים. הם סיפרו לי שהתעלפתי באמצע הריצה, והרופא שבדק אותי אמר שזה קרה כתוצאה מחוסר אנרגיה בגוף. פתאום קלטתי שהייתי אנורקטית, והייתי יכולה להמשיך ככה אם לא הייתי מתעלפת. אחרי יום השתחררתי. ומאז ההורים שלי מאוד מקפידים איתי, לעומת קודם שהם לא ממש שמו לב. עדיין לא הבנתי איך זה שלא הרגשתי רעבה. אבל זה לא עניין אותי מאותו רגע.

אחרי בערך שנה, שוב חזר לי הקטע הזה של "להיות יותר רזה" אבל החלטתי שאני לא נכנסת לזה שוב. "השלמתי" עם העובדה שאני אצטרך ללמוד לחיות עם עצמי..למרות שאני כביכול "שמנה" ת'אמת כשאני חושבת על זה, אני בכלל לא שמנה, ואני מצטערת על זה לא ראיתי את זה קודם. החלטתי שאני לא מנסה יותר להוריד במשקל, וחזרתי לאכול מה שבא לי, לנשנש וכל השטויות האלה.
מאז שחזרתי לאכול כמו שצריך התחלתי להוריד במשקל. אמא שלי שכמובן שמה לב, לקחה אותי לרופא והוא אמר לי שאני בסדר גמור. היום אני שוקלת 40 קילוגרם. ואני 1.65 . אני הולכת למכון כושר ואוכלת מה שבא לי בלי חשבון, ובנות, אני מורידה יותר משהייתי מורידה כשלא אכלתי. אני לא ממש מבינה איך זה קורה..אבל אני חושבת שזה בגלל שאני לא מנסה. רציתי לכתוב את זה באתר, כדי שכל הבנות ידעו, שלא צריך להפסיק לאכול. צריך ללמוד לחיות עם עצמך ולקבל את עצמך כמו שההורים שלך הולידו אותך. אני לא מדברת על לא להתאפר ולהזניח וכאלה.
וזה בעצם המסר שהחלטתי להעביר למי שקוראת את זה.
בכל מקרה אני מקווה שנהניתם לקרוא את זה, וששיכנעתי לפחות מישהי אחת שרצתה להרזות, להמשיך לאכול