|
|
|
|
מאמרים נוספים בנושא באתר MIOK
שלום בנות, כאן שוב דר' מייק ואני רוצה לספר לכן על מקרה אישי שלי עם…קעקועים. לפני כשבועיים פנתה אליי דנה - בתי, ובקשה את אישורי לקעקוע. לאחר ניסיונות שכנוע רבים מצדה, הסכמתי לחשוב על כך בתנאי אחד- שתשב ותשמע את כל הסיבוכים שבקעקוע ואז תחליט…דנה הסבירה את עצמה ואני רק יעצתי.
דנה אמרה: " אבא, קעקוע שיוצא מדהים הוא כמו תכשיט לנצח. כבר שתי חברות של עשו מזמן, ויצא להם סוף הדרך…"
"דנה", אמרתי "דווקא בגלל שהציורים קבועים הם יכולים ליצור סיבוכים. בעור יש שכבה עליונה (אפידרמיס) שמתחלפת כל הזמן ושכבה תחתונה (דרמיס) שלא מתחלפת. בקעקוע מחדירים צבעים מתחת לעור והגוף לא יכול לפנות חומרים אלו". שאלתי אותה אם היא באמת מוכנה לסבול את כל הכאב הזה בשביל ציור קטן…
דנה הכריזה בקול : "זה בכלל לא כואב (אם מתאפקים) ואם מרגישים קצת לא נעים, אחר כך עובר".
לא רציתי להבהיל את דנה אך הסברתי: " לא ממש מדויק! כשעושים קעקוע העור מתנפח ולפעמים יכולים להתפתח זיהומים שונים בעור (שהעור פצוע הוא חשוף יותר). יש כאלו שמפתחים אלרגיה לצבעי הקעקוע ויכולים להוריד אותו רק בעזרת ניתוח. הזיהומים נוצרים בעיקר בעשיית קעקוע קבוע, ופחות בקעקוע זמני.
דנה חשבה מספר כמה דקות: " גם אם ימאס לי מהציור, תמיד אפשר להוריד אותו בניתוח- אתה תוכל לעזור לי למצוא מנתח מצוין"
רעיון הניתוח נשמע לי מעט חמור לגיל כזה, ובמיוחד שהיה יכול להימנע. "אל תשכחי שהניתוח עולה אלפי שקלים. הניתוח נעשה בדרך כלל בלייזר ואם הקעקוע הוא גדול הוא יכול להשאיר צלקות מאוד גדולות. כבר ראיתי מקרים שבהם הצלקות אף גדלו."
"אבל אבא, עם כל הסיכונים, יהיה לי ציור מקורי שלא יוכלו להתעלם ממנו"
ואני רק הוספתי: "דבר ראשון, אם לכולם כבר יש קעקועים - זה לא ממש מקורי. דבר שני, ציורים שעושים היום ונראים אופנתיים, מחר יראו ממש טיפשיים (זוכרת את הדולפינים שאהבת פעם שהיום כבר לא באופנה). פעמים רבות שמעתי מחברי לעבודה על בנות שחזרו בהן וכבר היה מאוחר מדי."
אז בנות, קבלו עצה צנועה ממני : כדאי לחשוב טוב טוב לפני שעושים החלטה כזאת גורלית, ואם כבר עושים, אז רק במקום הכי סטרילי, הכי נקי ובעל מוניטין.
| |
|
יש לך מבחנים בקרוב? רוצה להתקבל לקורס יוקרתי? אל תסתפקי בללמוד – התחילי לרוץ. כך, גם תהיי חטובה יותר, אך גם – תהיי חכמה יותר!
ריצה היא פעילות גופנית מועילה גם למוח. מחקר חדש שנעשה ביפן באוניברסיטת פוקושי (נסי להגיד את זה שלוש פעמים…) ע"י ד"ר קיסו קובוטה גילה שאנשים שעסקו בריצה במשך 3 חודשים השיגו תוצאות משופרות במבחני אינטלגנציה. ונחשו מה? כאשר הנבחנים הפסיקו לרוץ תוצאות המבחנים הורעו.
שבעה צעירים בריאים שהחלו בתוכנית ורצו פעמיים-שלוש בשבוע, 30 דקות, על פני 12 חודשים, נבדקו בעזרת מבחני אינטלגנציה לפני ואחרי יישום תכנית הפעילות הגופנית.
לאחר תוכנית הריצה תוצאות כל המשתתפים שנבדקו במבחנים שופרו משמעותית! ולא, למשתתפים לא ניתן לאחר התוכנית יותר זמן להתכונן למבחנים הללו.
עדיין לא יודעים בדיוק למה זה קורה, למה אנחנו נהיים יותר אינטלגנטים כאשר אנו רצים באופן קבוע או עושים פעילות גופנית, אבל החוקרים היפנים טוענים ששמירה על זרימת דם טובה ועמה עליה בכמות החמצן כתוצאה מהפעילות, משפרת את יכולתו של המוח. מחקרים אחרים אף הוכיחו שפעילות גופנית עשויה להיות יעילה במאבק בדיכאון.
"לממצאים הללו עשויה להיות השלכה גם על חיי הקשישים" אומר ראש צוות המחקר היפני, ואכן, חוקרים באוניברסיטת דיוק בצפון קרוליינה בארה"ב, שבדקו את השפעת הפעילות הגופנית על פעילות המוח בכלל והיכולת האינטלקטואלית של העוסקים בה בפרט. דיווחו, על שיפור משמעותי שחל ביכולת מנטלית ובזיכרון גם אצל קשישים שעסקו בפעילות גופנית בתכנית בת 4 חודשים. החוקרים טוענים, כי ייתכן שממצאי המחקר יסייעו לחולי אלצהיימר ולשיפור היכולת הקוגניטיבית של קשישים.
בקיצור, מסתבר שלרוץ זה לא רק בריאות, אלא גם מועיל למוח, אז גם מי שלא ממש אוהב לרוץ מומלץ לנסות בכל זאת, אפילו ריצה קלילה, להשתחרר מכל המתחים, להירגע, ובעיקר להיות בריאים וחכמים יותר!
|