לי זה לא יקרה! אני יודעת

זה מסוכן לך!
אני מתחננת לפניך אל תזיקי לעצמך, את הורסת לעצמך את החיים . אני בערך כמוך , חושבת שאני מלאה ורק במקרים נדירות יצא לי לשמוע שאומרים עלי שמנה ובצחוק . אבל בכל מקרה , אני לא יכולה לתת למשהי להיכנס למה שאני נכנסתי בלי לנסות ולעצור בעדה. אני גם התחלתי כמוך ,מה את חושבת ? שישר חולים? לא זה תהליך שאת יכולה למנוע אותו ממך. גמאני אמרתי לעצמי נועה לא יכול לקרות לך מזה משהו רע , רק טוב אז יאלה תרזי ותרגישי טוב עם עצמך . התחלתי להרעיב את עצמי , לא אכלתי והגוף שלי לאט לאט התרגל למצב ,וככה יום יום אני כמוך מרעיבה את עצמי ומרגישה עם זה בסדר גמור . הימים עוברים והגוף שלך קצת מצתמק אבל מקבלת איתו הרגשת גועל עצומה , כמו איזו מכונת קיא שעולה במעלה הגרון מתפסת ומסרבת לצאת ,מרגישים תחושה דוחה ביותר עם זה.. את תמצאי את עצמך בהפסקה\שיעור בבית ספר אומרת לחברות שלך " אני צריכה להקיא" וזה לא משהו חד פעמי זה משהו שמרגישים הרבה מאוד זמן . אחרי תקופה מסוימת של סבל ,יתחיל הסבל האמיתי ההקאות , חולים במין וירוס כזה הרופאים קוראים לזה קלקול קיבה ,אני קוראת לזה רצון למות . מקאים בעצם כלום , מין נוזלים כאלה של הגוף , אין מה להקיא כי לא אוכלים וזאת הרגשה שלא ריקנות מצמררת , אחרי שמקיאים אומרים לשתות נוזלים , אבל אחרי כמה דקות את מקיאה גם אותם, בואי נגיד שבמחלה הזאת רואים הרבה פעמים את השירותים . הראש כואב וחום הגוף עולה ל39 מעלות חום. מרגישים איך הגוף מאבד את כל האנרגיות שלו ויש דחף ענקי לשכב לישון ולא להתעורר , כמובן שכל הזמן קר אז שמים את הסמיכה מעל הראש כשכל הגוף מכוסה ,ואי אפשר לנשום .. אחרי שהוירוס הנוראי עובר צריך לנוח ולהשתגע בבית כמה ימים . ורק אז תרגישי כרגיל ותביני שמהחוויה הזאת את חייבת להתחיל לאכול קצת . אני התחלתי לאכול כמו שצריך ארוחת בוקר ,צהריים וערב,בלי שומנים אבל אוכל כמו שצריך .מדי פעם מותר להכניס לפה סוכר או שומן זה לא מעשה רע. אבל את חייבת לאכול משהו , כי עם לא תוכלי זה לא יעשה לך טוב זה רק יזיק לך . עם תמשיכי לא לשמוע בקול ההורים והחברים את תמצאי את עצמך בסוף חולה , ללא דרך חזרה. אני מקווה שתקשיבי לי למרות שאת זאת שתעשי את הבחירה שלך בסופו של דבר, אבל תחשבי על זה , והלוואי שתחליטי להקשיב לי . נ.ב. - עם את רוצה להרזות באמת חפשי דיאטה שכן טובה בשבילך ושכן תוכלי בה משהו במשך היום ולא תרעיבי את עצמך!

...
אל תעשי את זה, צאי מזה !!! = 2 כפות אורז ?! את רוצה להיות רזה מתה ?! מסכימה עם נופר לגמרי ! תרדי מזה ! לכי לדיאטנית והיא תתן לך דיאטה טובה ונכונה. לא חסר אנורקסיות בעולם, אל תצטרפי לקומונה הזאת.

...
אחותי, אני לא חושבת שאת צריכה לעשות את זה לעצמך. אני משקל 62 ובגובה מטר67 ואני מרזה. אני לא מרעיבה את עצמי כמוך. כי זה לא בריא, את רוצה שהשיער ינשור והשיניים יפלו? את רוצה שיהיה לך מחזור? את רוצה ילדים או שאת רוצה חבר עכשיו ואז למות או להיות עקרה? תעשי כמוני, ותלמדי, כי זה עוזר. תאכלי לפני השעה 19:00 אחרי זה, אפילו לא תה, רק מים. ותעשי הליכה או ריצה. אני הולכת ורצה 7 קילומטרים כל יום. ונחשי מה? אני אוכלת כל יום תפוח או שניים כי זה עוזר לגוף להתנקות ועוזר לדיאטה, אני אוכלת פרגית, כי זה לא משמין וזה לרוב הכל, לעתים אני מרשה לעצמי לאכול דייסה (יש סוג מיוחד כאן בשוודיה שאני מתה עליו, את בישראל אז את בטח לא יודעת מזה, שיהיה) ולעתים שוקולד, עדיף לתת לעצמך לאכול את זה פעם אחת או שתיים כדי שלא יהיה את הקטע שיום אחד את ממש חייבת ואז זוללת חבילה שלמה. ולגבי ההליכות, זה טוב, ברצינות! בישראל הייתי מקום ראשון בתחרויות בריצה אפילו אם עצרתי לשרוך את הנעליים, וזה היה בכיתה ו". כיום אני בכיתה ט" ואני לא יכולה לרוץ 100 מטרים בלי להתנשף. עכשיו כשאני עושה את הריצות אני חוזרת לתפקוד הנורמלי שלי, הכושר והספורטיביות. ומ66 ירדתי ל62 ואני ארד עוד בלי להרוס את הגוף שלי. צריך מוטיבציה ויש לך את זה, אז תתחילי עם אורח חיים בריא. ואגב, אני לא אומרת לרוץ 7 קילומטרים כל יום. את יכולה לרוץ שניים שלוש פעמים בשבוע, אבל זה טוב יותר וזה בריא! בהצלחה ואני מאוד ממליצה לך להקשיב לעצות שלי. כי אני מבינה.

את בדרך הנכונה
להיות אנורקסית. תגידי, את שפויה? את מרעיבה את עצמך? בשביל מה? לקבל צומי? - את לא מבינה שאת-הורגת-את-עצמך?? מותק, שימי פס רחב על העולם ותתחילי לבלוס...!!