אני

אני שמנה. ואני מודעת לזה. מאז ומתמיד הייתי מלאה אבל אף פעם לא הייתי שמנה אני חושבת שמאז שהתחלתי להבגר מכיתה ו התחלתי להידרדר אכלתי מה שרציתי מתי שרציתי בלי לחשוב ורציתי רק לגרום לעצמי אושר. כיום אני עוד מעט בכיתה ח והמשכתי בדרכי שלי כמו בכיתה ו`. כל פעם שאני בחנות או רוקדת אני מחליטה זהו אני לוקחת את עצמי ביידים ומחליטה מה אני עושה. ליום למחרת כשאני קמה והולכת לאכול ארוחת בוקר אני רואה במקרר יוגורט וגבינה מיוחדת לטוסט אני חושבת שיוגורט זה בריא אבל בא לי טוסט וכמובן שאני אומרת זה רק טוסט ואחר כך אני ימשיך בדיאטה ואחרי הטוסט בדיאטה שלא הייתה נגמרה עד לחנות הבאה. ואז חשבתי אולי אין לי מספיק כוח רצון אולי אני לא כל כך רוצה בזה כי אם כן הייתי רוצה היתי מצליחה לא? הנה שיר שכתבתי שדומה למה שקרה לי: אני כמתנה שרוצים לתת למישהו שאוהבים מקשטים ומשפרים אותה עד שלבסוף רק מקלקלים מנסים שלתקן אבל בסוף מתייאשים וכשמגיע הזמן לתת אותה חוזרים לנסות לתקן את הטעויות שעושים רוצים לגרום אושר אך במקום גורמים לרע וכשמנסים לתקן לא מצליחים אולי כי כבר מתייאשים.