אין אף אחד שינגב את הדמעות

אין אף אחד שינגב את הדמעות,

אלה היו המחשבות שלה בזמן שהיא סגרה את הדלת של האמבטיה

אין אף אחד שינגב את הדמעות,

אלה היו המחשבות שלה בזמן שהיא פתחה את הברז של המים, לקחה סכין גילוח ונכנסה לתוך האמבטיה.

אין אף אחד שינגב את הדמעות,

אלה היו המחשבות שלה בזמן שהיא חתכה את הוורידים וראתה את הדם שיוצא מממנה וצף במים,

ואלה היו המחשבות היחידות שלה בזמן שהיא איבדה את החיים למוות.
רק אחרי שהמים כבר שטפו את הריצפה מחוץ לדלת מישהו שם לב שמשהו לא בסדר, וככה שהם צועקים ולבסוף נכנסים העולם המושלם שלהם על הבת המושלמת שלהם מתנפץ, מהר הפלאפון מתחיל כמעט לחייג מעצמו והאמבולנס בדרך הם צורחים לה למה, הם צורחים לגופה שלה למה כי את התשובה לשאלה הזאת הם לא יודעים.
בבצפר כולם היו בשוק אף אחד לא הבין, אף אחד חוץ ממנו. הוא שאהב אותה כל כך ידע על ההרגשה הנוראית שאכלה אותה כבר יותר מחודש, והוא שראה אותה ככה ולא ידע איך לעזור לה למרות שכל כך הרבה ניסה ורצה.
במשך יומיים הוא התנהג כמו זומבי בלי לאכול או לישון, הוא פשוט לא יכל לחיות אחרי זה, הצורך שלו בה היה כמו הצורך לחמצן, ככה זה היה כבר שנה ושלושה חודשים. בלילה השני הוא לא יכל יותר לסבול את המחנק של הבית והוא יצא לסיבוב, אחרי עשר דקות שנראו לו כמו נצח הוא הגיע לחוף, הוא התחיל ללכת לתוך המים ואחרי כמה צעדים שהוא היה בפנים הוא התיישב והתכופף לחול שמתחת למים.
בבוקר איש שרץ עם הכלב שלו ראה את הגופה שלו שנשטפה לחוף והתקשר למשטרה, אף אחד לא הביו למה עד שהם ראו מחברת קטנה או יותר נכון פנקס קטן של שמות וטלפונים שהוא השאיר בחוף, בדף האחרון היה כתוב "העולם הזה פשוט חרא אם היא לא כאן, אולי העולם האחר יהיה יותר טוב עכשיו שהיא שם".   

גיל: 14.5