היי בנות לפני כמה דקות קראתי את הכתבה של נטע אני לא ממש מצליחה להגיע להבנה שלה כי אני לא חושבת שגוף שלי יפה ואני לא חושבת שאני רזה, אני שמנה!
הסיפור שלי הוא כזה.
לפני חודש וחצי ככה אמרתי לעצמי "אולי אנסה לבלום" ולא חשבתי שאני אתמכר לזה ממש כאילו חשבתי שבסה"כ אני יבלום פעם אחת וזהו זה יגמר אבל יום למחר בבית ספר אכלתי פרוסה והייתי חייבת לא יודעת הרגשתי שהגוף שלי מושך אותי לשירותים והקאתי. חברות שלי התחילו לשאול אותי אם אני בסדר וכו' אבל אני הרגשתי מצויין עם עצמי. לא הייתי חולה או משו כזה.
בהתחלה לא ממש הבנתי מה הולך פה...! ואני עד היום ממשיכה להקיא, בנות אני מתחננת אליכן אל תחשבו אל זה בכלל אני מצטערת על היום הזה... כיום אני הולכת לעשרות פסיכולוגים, מדברת עם יועצות, עם חברות, אני פשוט לא יודעת מה לעשות. כשחבר שלי גילה את זה אז הוא בהתחלה היה בהלם.. ועכשיו הוא עוזר לי, הוא מייעץ לי דברים, ממש כמו "חברה". הוא מדבר איתי כדי שאני אפסיק, אני מנסה להפסיק בשבילו, אני אוהבת אותו מאוד. אני לא יודעת עוד מה לעשות ולמי לפנות.. הייתי רוצה שיום אחד אני אקום בבוקר שכל זה יגמר. בנות, אני פונה אליכן אל תחשבו על זה, זה ממש לא עוזר! אני לא ממש רזיתי אני אפשר להגיד שנשארתי אותו דבר... אז אל תעשו את זה ואם יש מישהי שהיא בבעיה שתפנה למישהו שיעזור לה אני ממש סובלת אמא שלי בוכה כל היום בגלל זה אני בטוחה שאף אחת לא הייתה רוצה את זה.
ביי
גיל: 14