ההורים שלי גרושים ויש לי שתי אחיות גדולות...
אני בת 13 ומגיל 10 ההורים שלי גרושים...
כשהייתי בגיל 11 ואחותי הגדולה בת 18 אחותי הפסיקה לדבר עם אמא שלי ועברה לגור אצל אבא שלי... אחרי שנה אחותי השניה שהייתה בת 15 עברה גם לאבא שלי והפסיקה לדבר עם אמא שלי... אני נשארתי אחרונה...
לשמוע את הצרות שלה ואת הבכי שלה להגיד לאחיות שלי שיבואו לבקר... (אני הייתי אצל אמא שלי ואצל אבא שלי באופן שווה..)
במשך שנתיים שהייתי לבד רציתי לעזוב... אבל דאגתי לה... אם אני הייתי עוזבת היא הייתה נשארת לבד...בוכה כל הזמן והכי גרוע לא מפסיקה להתקשר...לקראת החופש הגדול האחרון החלטתי סופית...היא פוגעת בי (נפשית לא פיזית) ואני כל הזמן נשארת ודואגת לה כשהיא לא דואגת לי...אז אמרתי לעצמי שאני אעזוב למשך החופש...אז אספתי כמה שיותר דברים שאני יכולה לקחת בבת אחת...והתקשרתי לאבא שלי שיבוא לאסוף אותי...ההורים שלי גרים קרוב אחד לשני..כמה ימים לפני סיום החופש הגדול קבעתי עם אמא שלי להיפגש ביום שני...אבל ביום ראשון הייתי אצל סבתא שלי עם אחותי..
וסבתא שלי גרה שעה נסיעה מהבית של אמא שלי..
אבא שלי לא היה יכול להחזיר אותי ואת אחותי אבל הוא נתן לנו כסף לאוטובוס...
אז ביום שני בבוקר אני ואחותי עלינו לאוטובוס לירושלים
ואנחנו גרים קרוב לירושלים...
אז באוטובוס גיליתי שאחותי רוצה להירשם לבית ספר מסוים באותו יום והיא רוצה שאמא שלי תבוא איתה..
ואני רציתי שהפגישה הראשונה שלי עם אמא שלי אחרי הרבה זמן תהיה לבד...
אחותי יכולה להיות מאוד נודניקית ואני לא יוכל להגיד את מה שאני רוצה אם אחותי שם...
אז הגענו לירושלים ואמא שלי מחכה שם...
ואני רוצה לחזור הביתה ולהיפגש עם אמא שלי ביום אחר...
מה אני אעשה באיזה בית ספר ??? אני יכולה רק לשבת במשך 3 שעות ולהשתעמם...
אז אמרתי לאחותי שתתן לי לעשות שיחת גוביינא לאבא שלי (לאחותי אין שיחות יוצאות) אז היא אמרה לי שהיא מחכה לשיחה מחבר שלה...
אז הגענו למקום המפגש עם אמא שלי (בית הספר) וחבר של אחותי בדיוק התקשר...
אחותי סיימה את השיחה ואמרה לו שיתקשר רק עוד שעה כי היא נרשמת לבית ספר...
אז עכשיו הפלאפון פנוי...
אז ביקשתי ממנה את הפלאפון והיא אמרה שאין לה כוח...
אז הלכתי לאמא שלי ואמרתי לה "את יכולה להביא לי את הפלאפון כדי שאני אתקשר לאבא והוא יאסוף אותי??" אז היא אמרה "לא!!! אני רוצה שתיהי אתי היום" אז אמרתי שאני אבוא ביום אחר כשאני והיא נהיה לבד ולא יהיה משעמם...
אז היא לא הסכימה...
אז חיכיתי קצת וביקשתי עוד פעם מאחותי...
אז היא אמרה שאין לה כוח אז ביקשתי מאמא שלי והיא לא הסכימה...
אז חטפתי את הפלאפון מהיד של אמא שלי..
והיא רדפה אחרי וניסתה לקחת אותו חזרה...
היא חיררה את היד שלי עם הציפורניים שלה (יש לי שתי צלקות כדי להוכיח את זה) כדי לקחת את הפלאפון..
ואני ניסית להסביר לה שאני יבוא ביום אחר אבל היא לא הקשיבה!!!!
אז אחותי התחילה לתת לי כאפות ולמשוך לי בשער ואמא שלי פצעה את הידיים שלי עם הציפורניים שלה...
אז אחותי לחשה לי שאני לא אעשה לה בושות...
ואמא שלי אמרה לי את אותו דבר ואז הבנתי שזאת הדרך היחידה לצאת משם...
אם אני אעשה להן בושות הן לא ירצו שאני אהיה שם אז התחלתי לצרוח...
וגיליתי שצדקתי...
שתיהן צעקו דברים כמו "לכי מכאן יא מטורפת אחת" ואני הלכתי..
בלי התיק ובלי כלום לאמצע ירושלים..
אין לי כסף ואין לי בגדים...
ואין לי פלאפון...
ואין לי איך לחזור הביתה (מרחק של חצי שעה נסיעה..) אז הייתי שם איזה שעתיים וחזרתי לכיוון הבית ספר...
המשך הסיפור לא משנה אבל מאותו יום נשבעתי שלאמא שלי לא מגיעה הזדמנות נוספת...
נתתי לה איזה אלף הזדמנויות והיא תמיד פישלה שוב ושוב ושוב..
להשאיר אותי להשתעמם בירושלים ולא להודיע לי שאחותי באה...
לפצוע אותי עם הציפורניים ולעודד את אחותי להרביץ לי....
כל הדברים האלה עברו כל גבול...
התחילו הלימודים וכמו שציפיתי היא רוצה להיפגש עם המורים שלי "אני רוצה את הקטנה שלי חזרה.." היא בכתה למחנכת שלא יודעת את כל הסיפור וגם לא מתחשק לי לספר לה...
המחנכת בתור אמא גרושה שחושבת שמכירה את המצב הזדהתה עם אמא שלי ולקחה אותי לשיחה ארוכה על הערכים של ה"אמא" יש רק אחת שאין סיכוי ש"אמא" לא תאהב את הילדים שלה ושה"אמא" שלי בוכה בלילות ומתגעגעת...
בקיצור דברים שידעתי...
אבל אחד אחד הושלך אחרי הדברים שהיא עשתה לי..
"היא השתפרה מאז" אומרת המחכנכת שלא הכירה אותה מ"אז"
בקיצור עכשיו גם אמא שלי, גם המחנכת, גם אבא שלי (הוא אומר שהיא עדיין אמא שלי ואני צריכה לראות אותה" וגם כל העולם!!!!
דורשים שאני אלך אליה...
המחנכת לא מאמינה שאמא שלי הייתה כל כך גרועה ואבא שלי חושב שהיא בכל זאת אמא שלי.. העולם חושב כמו המחנכת ומתערב בלי לדעת את כל הסיפור...
ואני תקועה באמצע...
לאחיות שלי לא שיגעו את השכל כי יש את האחות הקטנה שעדיין עם אמא...
אבל אני - הייתי אשמה בכל!!!
בקיצור ... אני יודעת שרובכן תגידו לי ללכת לפגוש אותה...
אבל אני סיפרתי רק את הפגישה האחרונה...
היו עוד הרבה דברים נוראיים שהיא עשתה ואין להם מקום...
אני לא יודעת איך להתעלם ממנה!!!
היא תמיד עושה איזה משהו או פונה לאיזה מישהו כדי שאניאיבוא אליה ואז יש עוד אנשים שמלאים בשקרים האלה שלה וחושבים שהיא עברה חויה קשה ..
כולנו עברנו חוויות קשות וכל אחד עובר הרבה חוויות קשות במשך חייו..
אז למה היא יוצאת דופן???
אני יודעת מה היא עברה...
היא עברה גרושים והיא עברה נטישה של הילדות שלה...
למה היא חושבת שכולם עוזבים אותה???
היא משנה את העובדות ורואה מה שהיא רוצה לראות.. משקרת לעצמה ומאמינה לזה...
ואז אנחנו אשמים...
אין לה חברים... המשפחה שלה עזבה אותה... והיא עדיין לא מבינה שהיא עושה דברים לא בסדר...
טוב אני רואה שכתבתי המון!!!!
אז סליחה על המגילה....
ו...
מה לעשות???
גיל: 13