הפוסט הראשון - סיפור בהמשכים

הסיפור הזה מתחיל בחיפה. זאת מעיין, לומדת בכיתה ח` כמו כמעט כל הילדים בני ה14. היא לא ניראית שונה במיוחד-שיער חום, עיניים כחולות. טיפה מלאה, לא גבוהה יותר מידיי. שיניים ישרות (שנה וחצי של גשר שהתשלמו) וחיוך משגע. למעייני שלנו יש חברות טובות, ידידים, ולא הולך לה רע בלימודים. יש לה דג זהב שהיה על סף מוות בערך מאתיים פעם. בסה"כ ילדה רגילה, חיים רגילים. טוב, לה לא הייתה שום בעיה איתם. ----------------------------------------------------------------------------------- "מעיין, זאת הפעם השלישית שאני אומרת לך. קומי כבר ! את תאחרי לבית ספר ואני ממש לא מוכנה לכתוב לך עוד פעם פתק." "אמא כבר קמתי תפסיקי להציק!" זה שקר. הרגע קמתי. אם אני יתארגן ממש מהר, אני אולי אספיק להתלבש לפני שהיא תבוא לבדוק את זה בעצמה. "אם את רוצה הסעה לבית ספר, זה עוד 2 דקות. אני עוד צריכה להספיק להגיע לעבודה את יודעת". אמא מורה זה אחד הדברים הכי מעצבנים שיכולים לקרות לילדה בת 14. אבל יש גם צדדים חיוביים. הסעה לבית ספר, למשל. "טוב דיי את יודעת שאני מתארגנת הכי מהר שאני יכולה". אני אומרת. בכוונה חלש, כדי שהיא לא תוכל לשמוע מהקומה למטה ותהיה חייבת לשאול מה. "מה ?" "כלום .. את אפילו לא מקשיבה לי". אני מודה שלפעמים אני עושה לה דווקא, זה גורם לה להרגיש רע אבל לי טוב. ובעשרה לשמונה בבוקר התחשבות זה הדבר שהכי פחות מעסיק אותי... "גברת פרידמן הצעירה. יש לך סיבה לאיחור ? " שונאת מדעים , והמורה המעצבנת הזאת לא עוזרת במיוחד. "כן, הייתי בבדיקות דם". אני מוציאה את הפתק שאמא שלי הכינה לי שבוע שעבר כשבאמת הייתי בבדיקות דם. נתתי אותו למורה להיסטוריה אבל היא החזירה לי אותו. "למה את מחכה ? שבי". למה היא לא יכולה פשוט למות ? אני מסתכלת מסביב ויש רק שני מקומות. ליד עופרי-מחטט-באף וליד רוני. הילד החתיך מהשכבה שלי, זה שהייתי פשוט מאוהבת בו שנה שעברה. עכשיו אנחנו סוגשל ידידים. `איך היה בבדיקות ? ;) ` כתוב בפתק שהוא מעביר לי. אני יודעת שהוא יודע שלא הייתי בשום בדיקות. `אתה יודע.. מחטים, דם. כיף חיים `. הוא לא מצליח להתאפק וצוחק קצת. ישר הדבורה-אוזני-עטלף הזאת נובחת "תהיו בשקט שם מאחורה! תתרכזו החומר הזה יהיה במבחן ואני רוצה 90+ אצל כולם." ואני רוצה מליון דולר. צלצול. "הצלצול הוא בשבילי" דבורה אומרת. אח, איזה כיף. גם מכוערת וגם חיה בסרט. אני יוצאת מהכיתה אל מעגל הבנות שבחוץ. תום (ידיד, טיפל`ה ערס אבל חמוד כשמתרגלים) בא אלינו ואומר "מסיבת בריכה אצלי ב9 שבוע הבא בשישי. תעשו דברים של בנות שעווה דיאטות אנאערף מה שאתן עושות בשביל להיות כאלה יפות" וצובט לי בבטן. לא הרגשתי שמנה יותר ממה שאני מרגישה עכשיו בכל החיים שלי. --------------------------------------------------------------------------- לא יודעת מה אתכן, אבל לדעתי זה הולך להיגמר רע. יודעות מה - אני זאתי שכותבת. אני יכולה לספר לכם שזה הולך להיגמר רע. או לפחות המצב יהיה יותר גרוע לפני שיתחיל להשתפר.