מה , מה לעשות שאני ילדה כזאת ?!
אני מרגישה דחויה , שצוחקים עליי מאחורי הגב ...
אני לא חושבת שזו ביעה ללא פיתרון , אבל הקשר בין המוח והלב שונה .
יולי 29, 2011 22:25
מגיל צעיר אני מנסה לעכל את העובדה שאני לא כמו כל החברות שלי .
אני לא אוכלת שוקולדים , חטיפים ועוגות ונשארת במשקל 30 ק"ג !
אני בת 12 וחצי ואני שוקלת 60 ק"ג , אני גבוה מאוד ( 1.58) ולכן מבחינה הקפית אני נראית הרבה יותר טוב ממה שנראיתי .
לפני כ-3 שנים , התחלתי לבכות שנכנסתי לחנויות בגדים , רציתי לרוץ לכביש ולהכנס לכל חנות שעל המוצרים שלה אין מידה 16-18 !
לפני כשנה המצב הנוכחי נשאר והרגשתי יותר ויותר שונה , חברותי ששוקלות 30 קילו והן בגילי לובשות מידה 14-16 .
למידות ילדים לא נכנסתי ובגדי נשים לא הכרתי !
בשנה הזו התחיל לי פרץ גדילה עצום ( כמעט 20 ס"מ ) ונהיתי יותר ויותר רזה .
המשקל נשאר , אבל הקף הגוף השתנה מאוד .
הכרתי את חנויות הנשים , חווית הקניות נחתה עליי משום מקום וסוף סוף הרגשתי כמו נערה מטופחת . כמעט כל שמלה נראתה עליי מדהים ולמכנסיים נכנסתי בקלות .
אבל מרוב שהרגשתי טוב והבנתי שאני לא אוכל לעלות שום למה שעליתי , התחלתי לאכול בלי פורפורציות . הרגשתי כלכך טוב שאין דבר שיוכל לעצור אותי מגוף כמעט מושלם .
לאחרונה גיליתי שמשפחתי אומרת לי " תשמרי על איך שאת כי את לאט לאט מתחילה לעלות במשקל " , זה הורס אותי ! יש לי טראומות מלהיות ילדה עם כרס ששום בגד לא נכנס עליה .
קשה לי לעמוד מול פיתוי האוכל , זה החיים שלי . מגיל צעיר מאוד אני מסתובבת בעולם ואוכלת מאכלים משמינים , עכשיו שבאים ואומרים לי " סטופ!" קשה לי מאוד ואני מתחילה להכנס לסיוטים ( חלומות על השמנה , חשיבת חיים שונה , למדוד את כל הבגדים בארון לפחות פעם בשבוע בשביל לראות מה עולה עליי ומה לא )
אני מקווה שיש בנות שיזדהו איתי ויבינו את מצבי , אשמח לקבל יעוץ בקשר לבעיה הזו .