תחרות הסיפור - חלק ה'

עוד מעט נגיע לסוף הסיפור... כתבי את ההמשך שלך ותוכלי לזכות בפרס!

תוכן פגעוני
tag icon תגיות:
אוגוסט 14, 2016 00:00
photo


 

אנחנו מתקרבות לסוף של הסיפור... עוד לא השתתפת בתחרות זאת ההזדמנות שלך כתבי את ההמשך שלך לסיפור "זה היה בסוף הקיץ"...

היום בחרנו בהמשך של Eden2134

מיהרתי להיכנס לחדרה של אחותי. ראיתי אותה שוכבת על גבה עם מחטים תקועים בכל גופה ומכשירים מחוברים אליה. הרגשתי את אי הנוחות שלה. הסתכלתי עליה וניסיתי להעביר לה את המסר שהכל יהיה בסדר ואני איתה. ראיתי בעיניה שהיא הבינה וחיוך קל התפשט על שפתיה, אך הוא מיד נעלם והיא שחררה צרחה קלה מפיה. ניגשתי אליה וישבתי לידה, מחזיקה בידה השמאלית שהייתה פחות מלאה במחטים. חייכתי אליה והיא פשוט שכבה ובהתה בי. אהבתי להרגיש את הקרבה אליה אפילו שלא שחררנו מילה מפינו. ישבנו כך כמה שעות עד שאחות נכנסה כדי לבדוק אותה. ברגע שיצאתי מהחדר הפלאפון שלי צילצל ועל הצג היה רשום שמו של עילי. לפתע היכה בי כל מה שקרה לפני שעות ספורות. סיננתי את השיחה והמשכתי להסתובב במסדרונות, מחכה להיכנס חזרה לחדר ולהיות עם אחותי, לשכוח שוב מהכל. לפתע ראיתי אחות רצה במסדרון וצועקת משהו לא מובן. זו הייתה האחות שהייתה בחדרה של אחותי. נבהלתי, לא ידעתי למה לצפות. ניסיתי לנוע אבל רגלי לא נענו לי ופשוט עמדתי שם בוהה בדלת של החדר. קיוויתי בכל ליבי שהכל בסדר, שלא אפספס רק בגלל רגליי שמסרבות לזוז את הרגעים החשובים ביותר. אחות נוספת רצה לחדרה. ידעתי שאני חייבת לזוז. אך פתאום, כאילו משום מקום...


איך משתתפים בתחרות

כתבי בתגובה לכתבה את ההמשך שלך לסיפור "זה היה בסוף הקיץ". ההמשך שיבחר יופיע בכתבה של מחר וככה כל הבנות בפורגירלס יכתבו ביחד סיפור בהמשכים

ומה הפרס

זאת שתכתוב את ההמשך הכי יצירתי ומקורי תוכל לזכות בטיפול לק - מניקור מפנק באחד מדוכני LAKA ברחבי הארץ 

מה ההמשך שלך

תיאור: אפליקציית פורגירלס

הורידי את האפליקציה 4girls  - עולם של בנות, באנדרואיד ו באייפון 

רוצה לשלוח כתבה לעדכן פרופיל להירשם לאתר
כנסי למדריכים בערוץ שלנו ב
יוטיוב

















כתבות דומות:
תוכן פגעוני
הגיבי לפוסט
user image
הגיבי
mask
5 תגובות
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
MiSs ♥ TakE אוגוסט 15, 2016 00:00
.
אך פתאום, כאילו משום מקום כאב וחולשה התחילו להתפשט בגופי. הרגלים שלי שסירבו לזוז, נהיו חלשות. ידעתי שגם אני אנסה לעמוד אני לא אצליח. הגב שלי כאב, הריאות שלי כאבו, הרגשתי שאין לי את הכוח לנשום. דאגות ולחצים היו הדבר היחיד שהיו המוחי. מה עם עילי? מה עם כל מה שקרה ביננו? מה עם אחותי? כל כך הרבה שאלות שלא ידעתי איך לענות עליהן. התפללתי שכאב הזה יעבור כבר, שהחולשה תעלם וארגיש טוב יותר, כי אולי מקודם דאגתי, אבל עכשיו זה היה הדבר האחרון שחשוב. ניסיתי לקום, ובמקום ללכת לאחות ולבקש עזרה נפלתי על הרצפה. ברראש שלי היכה את רצפת בית חולים הקרה והמלוכלכת ושדה הראייה שלי הטשטש ונהיה שחור. לא היה לי כוח לקום, גם לא רצון. התחלתי לעצום את עיניי ורגע לפני שאיבדתי את ההכרה, הרגשתי את הטלפון שלי רוטט, וגם בלי להסתכל אני יודעת שזה עילי.
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
loly<3 אוגוסט 14, 2016 16:22
אך פתאום, כאילו משום מקום
מישהו תפס אותי בכתף וסובב אותי אחורה, זה היה עילי "עילי, מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו, אבל עוד לפני שעילי הספיק לענות ראיתי כמה אחיות מזיזות את המיטה של רונה במורד המסדרון, נבהלתי נורא, התחלתי לרוץ אחרי האחיות "חכו" צעקתי, אבל הן כבר הכניסו את אחותי לחדר אחר, ניסיתי להסתכל מה קורה דרך החלון שבמרכז הדלת, אבל לא הצלחתי לראות כלום. "אל תדאגי" שמעתי את קולו של עילי והסתובבתי הצידה "היא תהיה בסדר" הוא אמר, לא ידעתי בישביל מה הוא הגיע ואיך הוא ידע שאני פה , אבל למרות כל מה שקרה בנינו שמחתי שיש מישהו לידי שיכול לנחם אותי. ואז הרגשתי אותו מחבק אותי, חיבוק אמיתי וחם מהלב, חיבקתי אותו בחזרה והתחלתי לבכות, פשוט בכיתי בלי סיבה, שחכתי מהריב עם עילי, שכחתי מעמית, שחכתי מרונה, רק חיבקתי את עילי וריחפתי לי בעננים, אבל קולה של האישה בכריזה הפילה אותי בחזרה לארץ "דוקטור לוי לחדר המיון" המילים הדהדו לי בראש, הסתובבתי בחזרה לעבר הדלת וקראתי את השלט שהופיע עליה "חדר מיון" כל החששות והדאגות חזרו אליי בבת אחת, רק רציתי שמישהו יגיד לי מה קורה עם אחותי, ניסיתי לשאול את הרופא שעבר (ד"ר לוי) אבל הוא נכנס לחדר במהירות ולא שמע אותי. ואז שמעתי את הטלפון מצפצף, קיבלתי הודעה מאמא שלי "המצב החמיר ומסתבר שרונה צריכה ניתוח, אני בדרך"....
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
דני דנה אוגוסט 14, 2016 13:48
המשך...
התחלתי לשמוע עוד צרחות איומות והפעם הצרחות היו של אמא שלי, ניסיתי לזוז אבל הראש שלי היה שקוע בכל הדברים שקרו לי באותו יום - עילי, הפתק, המחטים שהיו תקועים באחותי. פתאום התעוררתי רטובה ומלאת מים, אבא שלי אמר לי שרונה נפלה מהמיטה ואמא שלי כרגע איתה,הבנתי שהצרחות נגרמו בגלל זה. הוא אמר לי שהמחטים שהיו תקועים בה נתקעו עמוק יותר והיא מדממת. הצלחתי לקום והלכתי ללאט לאט לחדרה, ב בליווי אבי. פתאום קיבלתי הודעה מעילי: ״שמעתי מאמא שלך שאחותך התייבשה ורציתי לשאול אם היא מרגישה יותר טוב״. לא האמנתי שאמא שלי עשתה לי את זה, שלחתי לו בתגובה: ״היא נפלה ממיטת בית החולים והיא מדממת״. אבא שלי שאל מי שלח לי הודעה אמרתי לו ילד מהכיתה, לא רציתי לפתוח את השיחה ביותר מזה, הוא אמר טוב ונכנסו לחדרה נשימתי נעצרה כאשר ראיתי מה חיכה לי בחדרה.....
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
אנונימית178101 אוגוסט 14, 2016 12:41
המשך...
הרגשתי מכה על השכם. התעוררתי מהחלום. מה?כל מה שקרה היום היה חלום? הפגישה עם עילי?אחותי בבית חולים? לא האמנתי, הסתכלי סביבי וראיתי שאני שוכבת במיטתי, עכשיו אני בטוחה שזה היה חלום. ניסיתי להיזכר במה שקרה, אך צלצול הפלאפון הפריע לי. על הצג הופיע השם של עילי, התלבטתי אם לענות או לא, בסוף סיננתי. הייתי צריכה לחשוב על מה שעבר עליי, התלבטתי למי לספר. ביומיום כשאני חולמת חלום מוזר אני מספרת אותו להילה, חברתי הטובה, אבל משום מה החלטתי הפעם לספר לאחותי. הלכתי לחדר שלה ודפקתי על הדלת, היא לא ענתה. נכנסתי וראיתי שהיא לא שם. חיפשתי בכל רחבי הבית, והלכתי לבדוק אם ההורים שלי בבית, הם לא היו. הסתכלתי על השולחן אולי הם שמו פתק כמו שקרה בחלום, אבל על השולחן היתה רק מעטפה בשבילי מבית הספר, לא התייחסתי לזה. מה שהדאיג אותי עכשיו זה איפה המשפחה שלי(?) עברה לי מחשבה בראש שאולי....
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
...Believe אוגוסט 14, 2016 00:00
אך פתאום,כאילו משום מקום...
קיבלתי מכה חזקה בראש. מאז המכה אני לא זוכרת כלום. לאחר זמן התחלתי לשמוע מלמולים "היא מתעוררת" ו"אני חושבת שהיא התאוששה". כאב לי מאוד הראש לכן לא הצלחתי להתרכז בדיבורים. פקחתי את עיניי לאט וראיתי את אמא שלי וכמה רופאים ואחיות. הרופאים והאחיות דיברו ביניהם ואמא שלי קראה לרופאה שתראה שהתעוררתי. "זה שיפור" הרופאה אמרה ושאלה אותי בטון נעים "הילה,איך את מרגישה?" עניתי "כואב לי מאוד הראש ויש לי סחרחורת" "היא קיבלה מכה מאוד חזקה,היא הייתה שם עם מישהו כשזה קרה?" אמרה הרופאה לאמי. "לא,היא הייתה שם לבד" אמי ענתה לפתע נזכרתי למה בכלל הגעתי לבית החולים. "מה עם אחותי?" שאלתי בקול שקט "אני יכולה לבוא לראות אותה?" "לא,את צריכה לנוח עכשיו,המכה שקיבלת הייתה רצינית" ענתה לי הרופאה. שאלתי "אני לפחות יכולה לדעת איפה היא?" ולפני שהספקתי לקבל תשובה,שמעתי צרחות,זו הייתה אמא שלי. היא צעקה בטלפון "טיפול נמרץ?!? אבל היא רק התייבשה!" מהעבר השני של הטלפון שמעתי קול חלש שאמר "זה קצת יותר מזה" "מה זאת אומרת יותר מזה?!?" אמא שלי צרחה הבנתי שהיא דיברה על רונה. נבהלתי ממש. לא ידעתי אם היא תצליח לעבור את זה. גם לא ידעתי מה קרה לה בכלל אם היא לא התייבשה. הרופאים והאחיות יצאו מהחדר שלי בזמן שניסיתי לעצום את עיניי. "יותר טוב אם הייתי נשארת מעולפת" חשבתי לעצמי. פתאום,ראיתי דמות מסתורית,הכרתי אותה מאיפשהו,לא מהבית,לא מבית הספר,ולא משום מקום אחר שהייתי בטוחה בו. לא ידעתי מאיפה הדמות מוכרת לי. הדמות לחשה "תכף תביני הכל" ונעלמה.