תחרות הסיפור - חלק ב'

רוצה לזכות בטיפול לק ומניקור מפנק? כתבי את ההמשך לסיפור בהמשכים...

תוכן פגעוני
tag icon תגיות:
אוגוסט 10, 2016 00:00
photo


מוכנות לחלק שני בסיפור "זה היה בסוף הקיץ" בחרנו בהמשך של alona<3

"אתמול בלילה התכוונתי לשלוח לך הודעה יפה ומצחיקה, אבל אז אמרתי לעצמי שלא שלחת לי הודעה כל החופש - אז החלטתי לא לשלוח". חייכתי כשראית את השם שלו על הצג - עילי, אך החיוך התחלף מהר מאוד בדמעות..
פתאום הכל צף לי, נזכרתי בישיבות שלנו על הקרוסלה ממול למקלט השכונתי, השיחות המצחיקות, הגלידות.. הבנתי שעשיתי טעות. חשבתי שאם לא נדבר וננתק קשר, נתרחק. לצערי המשפט רחוק מהעין רחוק מהלב לא פעל .. שנינו התחלנו לפתח רגשות אחד לשנייה אבל במקום להיות מאושרת מזה, נכנסתי ללחץ, קפאתי. למה שמישהו כמוהו ירצה אותי בכלל חשבתי שהוא צוחק עלי. כשניגבתי את הדמעות מעניי קראתי שוב ושוב את אותה ההודעה וחזרתי לצחוק מהר מאוד מהילד המגושם הזה. "החלטתי לא לשלוח הודעה" - ושלח בהודעה.. בסופו של דבר, לקחתי את עצמי בידיים,
בכל זאת - זה היום האחרון של החופש כיביתי את המזגן, פתחתי את החלון ונשמתי עמוק עד שהחלטתי מה אני עושה. לא רציתי לפתוח הכל בהודעה סתמית אז שלחתי לו ככה: "עשר דקות בקרוסלה גלידה עליי" וצירפתי סמיילי מובך. מרוב התרגשות יצאתי עם הפיג"מה שלי, לא רציתי לבזבז זמן על לבחור בגדים. כשהגעתי, ראיתי אותו יושב ומחכה לי עם שתי כפיות. כאילו הוא ידע שאשכח...
אחרי שעה וחצי של השלמת פערים הוא יצא במעין הצהרה מוזרה כזאת, על זה שהוא חייב לספר לי משהו.

 

 

איך משתתפים בתחרות

כתבי בתגובה לכתבה את ההמשך שלך לסיפור "זה היה בסוף הקיץ". ההמשך שיבחר יופיע בכתבה של מחר וככה כל הבנות בפורגירלס יכתבו ביחד סיפור בהמשכים

ומה הפרס

זאת שתכתוב את ההמשך הכי יצירתי ומקורי תוכל לזכות בטיפול לק - מניקור מפנק באחד מדוכני LAKA ברחבי הארץ 

 

אז מה ההמשך שלך כתבי בתגובה

תיאור: אפליקציית פורגירלס

הורידי את האפליקציה 4girls  - עולם של בנות, באנדרואיד ו באייפון 

רוצה לשלוח כתבה לעדכן פרופיל להירשם לאתר
כנסי למדריכים בערוץ שלנו ב
יוטיוב

 

 

 

 

 

 

 

כתבות דומות:
תוכן פגעוני
הגיבי לפוסט
user image
הגיבי
mask
11 תגובות
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
שנינה00 אוגוסט 11, 2016 00:07
המשך
הסתכלתי עליו, אחרי שהשלמנו פערים של חופש שלם לא ידעתי מה יכול להיות כל כך חשוב. 'אנחנו עוברים לצפון' מילותיו הדהדו בראשי, לא האמנתי. ישר פקפקתי בדבריו וכעסתי שככה הוא צוחק עלי אבל הוא הסביר לי שזה אמיתי, והוא עובר עם משפחתו לצפון רחוק ממני. לא ידעתי מה לעשות או איך להגיב פשוט כעסתי על עצמי שנתתי למצב להיות כזה, ושהייתי יכולה להיות עם הילד שאני הכי אוהבת בעולם עוד חודשיים. אחרי מה שקרה במסיבת סוף שנה של כיתה ט חשבתי שאני לא רוצה לראות אותו יותר בחיים, אבל האהבה חזקה מהשנאה ועכשיו אני רק רוצה שהוא יישאר קרוב אליי, שנהיה כמו פעם. שאלתי אותו מתי הם אמורים לעבור והוא אמר לי שכל הבית שלהם כבר ארוז, הדירה נמכרה, והוא נפגש איתי כדי לבשר לי את זה ולראות אותי בפעם האחרונה. התחלתי לבכות ועליתי הביתה, המיטה כבר הפכה להיות החברה הכי טובה שלי, נשכבתי עליה וחשבתי מה כדאי לעשות.
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
queen c אוגוסט 11, 2016 00:00
המשך לסיפור
קולו לא העיד על משהו טוב ומפחד,בטני התהפכה שוב... "עילי,בבקשה אל תעשה את זה,אני צריכה אותך יותר מתמיד,אל תעזוב אותי" אמרתי בקול מתחנן "מותק שלי" ידו החמה ליטפה את רגלי החשופות והקפואות מפחד. "זה חשוב" הוא אמר כשעיניו הכחולות נהפכו לים סוער. "בתחילת אוגוסט,אמא שלי קיבלה טלפון מרופא המשפחה,אני זוכר איך באותו היום היא כמעט ונאבדה לנו,היא בכתה שעות בשירותים וזה גרם קרע לליבי,פחדתי,זאת הפעם הראשונה בכל חיי שבה ראיתי את האישה הכי חזקה נופלת ונהפכת לרסיסים" הוא התחיל לספר כשידו לוחצת חזק את ידי,חיוך קטן ומעודד צץ על פני שגרם לו לקחת נשימה עמוקה ולהמשיך בסיפורו. "למחרת,הלכנו שנינו לבית החולים,פתאום התגעגעתי למרפאה הקטנה והחנוקה שכלכך שנאתי בילדותיי" הוא אמר כשגיחוך נפלט מבין שפתיו "היא ביקשה שאתלווה אליה...מאה ואחד סרטים עברו לי בראש,הייתי מבולבל,אין מצב שאמא שלי חולה,הרי היא האישה הכי חזקה... אז למה אנחנו יושבים עם מספר ביד ומחכים לטורינו? אחרי זמן ארוך של המתנה המספר שלנו סוף סוף הופיע בטלוויזיה שמולינו,אני הערתי את אמי מנמנומה וגררתי אותה אחרי לחדר כשאופטמיות כבשה את פני,אמא שלי בריאה,בוודאי יש פה טעות כלשהי... הרופא לא הפסיק לחייך כמו איזה חננה טיפש,ובסוף הוא אסף את עצמו והעביר לי כמה דפים,שהיה בהם תוצאות של בדיקות,לא הבנתי כלום...זה הרגיש לי כאילו הוא נתן לי לקרוא סינית. אבל בסוף התגלה שצדקתי,והתגלה שאת צדקת גם,כשאמרת לי לפני כמה חודשים שכאבי הראש הנוראיים שאני חווה כל זמן הם לא סתם כאבי ראש,אמרת לי שחייבת להיות סיבה לסחרחורות וטיפות הדם שמטפטפים מאפי,ואת צדקת,ואני צדקתי גם שוגי שלי,אמא שלי חזקה בכדי שתהיה חולה" הוא אמר את המילים האחרונות שלו עם חיוך פרוס על הפנים אבל מלחץ, ידו עדיין לא הרפתה מידי "גילו לי שיש לי סרטן,אבישג" הוא ירה בסוף אחרי מאמץ והכדור הזה פגע בליבי וגרם לי להרגיש שהזמן עצר,העולם נעצר והכל נפסק. הדמעות שרפו את עיני והמחשבות לא הפסיקו לרוץ במוחי. זה לא יכול להיות שזה הסוף...
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
סופי D: אוגוסט 10, 2016 20:48
אחרי שעה וחצי של השלמת פערים הוא יצא במעין הצהרה מוזרה כזאת, על זה שהוא חייב לספר לי משהו.
"כן?" הסתכלתי עליו,במבט בוחן. חשבתי על כל הפגישות שהיו לנו יחד, מה שהוא היה בשבילי. היה. בלשון עבר. אמנם השלמנו פערים אבל זה לא אומר שהכל יחזור להיות כמו שהיה. כנראה שהבעת פניי השתנתה כי עילי נגע לי ביד וניער אותה. "הי, את בסדר?" הוא נראה מודאג. "כן כן, מה רצית להגיד?" ניערתי את המחשבות מעליי והתרכזתי ברגע שהייתי נתונה בו. "טוב, תשמעי.." הוא נראה מהוסס, הרגשתי שאני צריכה לעודד אותו לדבר. "קדימה, אתה יודע שאני כמו כספת" הוא חייך כששמע את הביטוי הישן שלנו, כמו כספת, והמשיך "אני.. אני גיליתי שאני מאומץ" את המילה האחרונה הוא אמר במהירות, כאילו רק רצה לגמור איתה. "מאומץ?" הסתכלתי עליו, בשוק. הרי הוא וההורים שלו תמיד היו כל כל קרובים! ראיתי דמעות שעולות בעיניו. חיבקתי אותו, והוא החזיר לי חיבוק, ופשוט בכה עליי. אחרי כמה דקות. כשנרגע קצת, שאלתי בעדינות, "איך גילית?" הוא הסתכל עליי, פתח את פיו, ואמר
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
loly<3 אוגוסט 10, 2016 20:43
ההמשך
די התרגשתי, קיוויתי שהוא יגיד מה שאני רוצה שהוא יגיד כבר הרבה זמן. "רציתי לספר לך על איריס. היא ואני חברים." התרסקתי, הרגשתי כאילו לקחו סכין תקעו לי אותה בבטן וסובבו, היה לי חנק בגרון, לא הצלחתי להוציא את המילים מהפה, כל האשליה שהייתה לי התפוצצה לי בפרצוף בלי שום התראה מוקדמת "מה....מתי זה קרה?" אמרתי בלחש כדי לא לפרוץ בבכי "אנחנו ביחד בערך שבועיים" "מזל טוב" אמרתי לו, עדיין מנסה להחזיק את עצמי ולא להתפרק, קמתי מהקרסולה ופיניתי ללכת הביתה. "חכי ליהי, אני לא רוצה שתלכי, אני לא רוצה שתעלמי לי מהחיים" ברגע שהוא אמר את זה כל כך קיוויתי שהוא יתחרט, שהוא יגיד לי שהוא אוהב אותי, שהוא יגיד שיש עוד סיכוי שנהיה ביחד... "ליהי, את יודעת שדברים היו מביכים בנינו השנה... אני מודה שהתחלתי לפתח רגשות אלייך ולא ידעתי מה לעשות עם זה, אבל עכשיו אני באמת מאמין שמצאתי אהבה אמיתית, אבל אני עדיין רוצה שנמשיך להיות ידידים טובים, מה את אומרת?" זהו זה כבר לא יכולתי לעמוד בזה "אני צריכה ללכת" אמרתי והתחלתי ללכת "חכי רגע" הוא אמר, אבל אני לא הקשבתי, הלכתי לאט לאורך המדרכה וכשהייתי בטוחה שיצאתי מטווח הראייה שלו, התחלתי לרוץ, פשוט רצתי, בלי בעיות, בלי חששות, בלי עילי, שכחתי מהכל. רצתי עד הבית, פתחתי את הדלת, נכנסתי לחדר והתפרקתי, בכיתי וביכיתי ובכיתי, אני לא יודעת כמה זמן עבר, כל החופש אני עוברת סערת רגשות לא רק בגלל עילי וזו הפעם הראשונה מתחילת החופש שנתתי לעצמי להתפרק, נשארתי חזקה גם כשעברתי רגעי חולשה, גם כשהמצב היה קשה, גם כשרציתי לעזוב את הכל ולברוח, עם כל מה שעברתי הקיץ עילי היה הקש ששבר את גב הגמל, זה הדבר הכי מזערי שעברתי וזה הדבר שאני חושבת עליו הכי הרבה- לא הייתי צריכה לעזוב אותו ככה, זה לא היה יפה. אני ידבר איתו מחר בכיתה, ביום הראשון של הלימודים, כרגע אני רק רוצה ללכת לישון, אמא ואבא עוד לא בבית-כרגיל. זה החופש הראשון שלי שנגמר כשאני יושבת לבד בבית, נשענת על הקיר בחדר שלי ובוכה....
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
Just ~me~ אוגוסט 10, 2016 18:38
המשך
"אז ככה... אני רוצה להגיד לך משהו כבר מלא זמן... זה פשוט יושב לי בבטן... בהתחלה רציתי לשלוח לך הודעה ובזה נגמר הסיפור אבל החלטתי להגיד לך בפנים כי זה מה שצריך לעשות וזה מה שמגיע לך.."הוא התחיל לגמגם ולהילחץ... ואני חושבתעל זה שהוא סוף סוף יתעלה על הכול ויציע לי חברות..."אתה יכול לספר לי הכול אל תדאג.." "טוב אני פשוט אגיד את זה וזהו.." זהו זה עומד לקרות מה שאני חולמת עליו מאז שהכרתי אותו.. "נועה אני רוצה להגיד לך ש..אני..אני אוהב אותך..."יששש זה מה שחשבתי באותו רגע "גם אני אוהבת אותך" " חכי רגע... לא נתת לי לסיים אני אוהב אותך אבל.. לא נוכל להיות ביחד אני מצטער.." הוא פצח בריצה לעבר ביתו והשאיר אותי מבולבלת.. החלטתי שלא אני לא יתן לזה לחמוק לי מהידיים החלטתי שאני עושה מעשה קמתי ו...
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
Mayki14 אוגוסט 10, 2016 17:52
ההמשך שלי mayki14 ?
שתקתי. מה כל כך חשוב לו לספר? קיוויתי שזה מה שאני חושבת שזה. תמיד חשבתי שהוא צוחק עליי ואוהב ״להסתלבט״ עליי כמו שאר החבר׳ה מהכיתה, על המשקפיים המוזרות שלי (שבעיניי אגב, הן יפות) או על האהבה הענקית שלי לעולם הסטריט, סקייטבורד, כובעים.... בקיצור, היותי היפסטרית. כזאת ששמה פס על העולם ועושה מה שטוב לה. כל יום אחריי בית ספר, הסכמתי להישאר איתו בגינה הציבורית, לדבר, וכל יום דמות אחרת של עילי התגלתה בפניי לאט לאט. דמות של ילד מדהים, איש שיחה. אני יכולה להגיד בוודאות שמאחורי כל ההסתלבטויות האלה שלו כלפיי, אני? תמיד הרגשתי אליו משהו. משהו חזק שאחרי כל פעם שדיברנו גבר, משהו שונה שלא ידעתי להגדיר מעולם. אהבה? ״למה את קפואה? בגלל הגלידה?״ הוא שאל וציחקק. ״נו , תדבר כבר!״ פלטתי. לא יכלתי להכיל את המתח שהיה באוויר. ״אוקי אוקי, אבל גם לי זה קשה ״ הוא אמר והשפיל מבטו לרצפה. ״רציתי להגיד ש....״ הוא גמגם. ראיתי שהוא מתקשה בלספר לי מה שעל ליבו. אזרתי אומץ, התקרבתי אליו, ולחשתי: ״אתה יכול לספר לי, כל דבר״. הוא הסתכל לתוך עיני, והכל הרגיש כל כך אמיתי וחם. ברגע שהסתכלתי חזרה אל תוך עיניו ראיתי את הפגישות שלנו בגינה, כל יום בשעה שתיים וחצי אחריי בית ספר מול המקלט השכונתי, את הזכרונות המתוקים והשיחות העמוקות שיכלו להיות רק לשנינו. אני מאוהבת. זה לא יכול להיות דבר אחר. ״הילה.... אני.... רוצה שתעזרי לי במשהו״ הוא התחיל לדבר, ונשמתי נעתקה. זה לא מה שחשבתי שיתחיל להגיד.... בעודי מסוקרנת עוד יותר ממקודם, שאלתי. ״במה?״ ״אני אוהב את עמית, ורק את יכולה לעזור לי להתקרב אלייה״ לא האמנתי למה שיצא מפיו. עמית? החברה הכי טובה שלי? או יותר נכון, החברה היחידה שלי? מעולם לא חשבתי שזה מה שיגיד. השניים מעולם לא דיברו או זרקו מבט אחד לעבר השניה. הייתי בהלם , והרגשתי את ליבי מתפרק לחתיכות. סוף כל סוף, שאני מבינה שאני אוהבת מישהו, אחרי 15 שנים , והכל מרגיש כל כך אמיתי.... זה מתפוצץ לי בפנים. ולהוסיף לזה את הבדידות שהרגשתי השנה בבית ספר ובחופש הגדול. כל מה שרציתי לעשות באותו רגע זה לברוח.
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
אנונימית אוגוסט 10, 2016 17:02

לא! עצור לי יש משהו להגיד לך. אני לא יכולה כל החפוש להיות תקועה במחשבות על כולם ואז סתם שתבןא להגיד לי משהו
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
...Believe אוגוסט 10, 2016 16:04
תיקון:
"אתה חמוד ויפה וחכם והכל..."
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
...Believe אוגוסט 10, 2016 16:02
המשך...
הוא הסתכל בעיניי , נשך את שפתו התחתונה ואמר בקול שקט "דניאלה,אני...אוהב אותך" התלבטתי מה לענות,הרי מצד אחד הייתי פנויה,טוב,לא לגמרי פנויה.עדיין לא הפסקתי לחשוב על עידו. הוא היה החבר שלי,נפרדנו רק לפני כמה ימים,ועדיין לא הייתי קרובה ללהתגבר עליו ולעבור הלאה. הסתכלתי בעיניו הגדולות והירוקות של עילי,ועניתי לו בקול רועד "אני...לא יודעת...אם אני מסוגלת,אתה חמוד ולכן טיפה והכל אבל,אני... צריכה קצת זמן לעצמי."
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
גולדן גירל אוגוסט 10, 2016 15:18
תיקון
תיקון פנסי הרחוב הפסיקו לעבוד ואז ההמשך....
טעני תגובה