התעסקתי במשקל בצורה אובססיבית.
נשקלתי כמדי שעה. אחרי אוכל, לפני ואחרי מקלחת ולפני הכל סבב סביב המשקל.
שלום לכל המתבגרות.
רציתי לכתוב לכן בנוגע לעניין שמעסיק את כל בנות העשרה: המשקל
גם אותי עניין המשקל העסיק בצורה מטורפת עד שכל תחומי התעסקותי היו בו.
הכל התחיל כאשר הייתי בת 12.
עברתי לעיר חדשה ולהוריי היו בעיות כלכליות קשות שהן לא יכלו להיפטר מהן.
אני הייתי ילדה קטנה ומבולבלת שמגיעה לעיר חדשה בלי שום חבר או חברה מסוגרת בתוך עצמי. אחותי הגדולה נישאה ועזבה את הבית ואני הייתי לבדי.
אז התחילה השנה.. דווקא בצורה מאוד טובה. הכרתי את כל הילדים נראיתי הכי טוב בכיתה הכי חייכנית והכי נאה וזה גם מה שהפגנתי להם.
היינו חבורה של 10 בנות ואני הייתי בראש. באותה תקופה בערך לקראת אמצע השנה התחילה אחת מהבנות לעשות דיאטה ורצוי לציין שמשקל גופה לא עלה על 30 קילו.
ברגע שהיא התחילה, כולן התחילו להתעסק בזה לאכול מאכלים דלי קלוריות להתעסק במשקלן ולהפחית באכילה. אני הייתי אחת מהן. שלה די הלך כל עניין הדיאטה .
בתחילת הדיאטה שקלתי 32 קילו וגובהי היה142 .
בשבוע הראשון אכלתי דווקא הכל רק בכמויות קטנות יותר.
זה התחיל מלהוריד פרוסת לחם וכמה כפות פסטה, ולאחר שבוע ירדתי 2 קילו.
התעסקתי במשקל בצורה אובססיבית. נשקלתי כמדי שעה. אחרי אוכל ולפני אחרי מקלחת ולפני הכל סביב המשקל. בשבוע השני כבר הורדתי כמויות גדולות יותר שכללו ארוחת בוקר ו-10 בבית ספר שבארוחת הצהרים אכלתי רק כף אורז ועל הטבעול ויתרתי כי אני צמחונית אז אני לא אוכלת בשר ולעת עתה בארוחת הערב הייתי אוכלת מעדן דיאט.
גם בשבוע השני הורדתי קרוב ל-2 קילו. רצוי לציין שאני נערה במבנה צר מאוד וכל קילו שירדתי היה משמעותי, בינתיים כבר ירדו 4 ק"ג. אף אחד לא העיר לי על המשקל כי היה תקופה של חורף והבגדים היו רחבים אז אף אחד לא שם לב. אבל את הקילוגרמים הבאים שירדתי ראו. המורה המנהלת החברות ההורים כולם התחילו להעיר.
ואני? אני הייתי בשלי חיה בעולם דמיוני שבו אני רואה את עצמי ילדה שמנה ומגעילה שחייבת להיפטר ממאגרי השומן שנסחבים איתה. קרוב ל-7 קילו ירדו במהלך חודש וחצי.
7 וחצי קילו לילדה בת 12 רזה, בלי מחזור, עם דימוי עצמי נמוך מאוד. בשלב הזה.. התחילו להיות מודאגים ממני ושלחו אותי למרפאה.
שם לא שיתפתי פעולה וטענתי שזה לא אני שולטת בזה ושאני אוכלת הכל.
אמרתי שיש לי חילוף חומרים מהיר ושכנראה בתקופה הזו אני בלחץ לימודים ובגלל זה לא הקדשתי זמן לאכילה. וויתרו לי והייתי במעקב מרפאתי.
שם ההורים כבר נכנסו לעניין ודאגו לשלוח אותי עם ארוחות גדושות לבית ספר שביניהם כללו 2 פיתות עם גבינה צהובה וגבינת נפוליון. מי שזוכר... לא אכלתי אפילו מלפפון אז כששולחים ילדה עם סירובי אכילה קשים יחד עם 2 פיתות מלאות הסבירות שהיא תוכל אותם תהיה אפסית.. ואכן היא הייתה אפסית.
הפיתות נשלחו לפח. וכך גם כל מה שנכנס לפי.
הגעתי למצב מצוקה של 22 קילו. מצב שבו לא יכולתי לישון בשקט ללכת למרחק שלא נדבר על לרוץ. שלא יכולתי לעמוד. במצב הזה נשלחתי בצו כפוי לביה"ח אסף הרופא לחדר מיון במצב קריטי שלי חיברו אינפוזיות וזונדה (מי שלא מכיר זהו צינור המחובר דרך האף ודרכו מעבירים נוזל מרוכז שבו ערכים תזונתיים גבוהים מאוד) וניסו לייצב את מצבי. אבל אני לא הסכמתי להכניס דבר לפה -אפילו לא מסטיק. חששתי מהשמנה, חששתי לראות את עצמי במראה.
כולם באו לבקר אותי בביה"ח חברים משפחה כולם אני הבנתי שכולם מרחמים על המצב הזוועתי שהייתי נמצאת בו ואני הייתי נהנית מלהרגיש שאני מלכה ושכולם באים לבקר אותה.
חודשיים הייתי מאושפזת באסף הרופא ואפילו חצי קילו לא עליתי. שלחו אותי הביתה כי התייאשו ממני. הייתי שמחה ומאושרת אבל לא הכנסתי דבר לפה.
ירידה נוספת במשקל משמעותה מוות. אבל אני לא אכלתי.
שלחו אותי לאשפוז נוסף בכפייה והפעם הוא לא היה בבית חולים רגיל אלא במוסד סגור, ששם לא ההורים יכולים לבוא לבקר ולא חברות. הייתי כולי לבד, מאושפזת תקופות חוזרות ונשנות.
תקופות שנמשכו בסה"כ 6 שנים.6 שנים של סבל ומאבק שבהם הפסדתי את כל חיי.
בלי לימודים, בלי חבר, בלי מחזור, בלי חיים.
אני כתבתי לכם את הסיפור שלי כדי שתזכרו טוב טוב לשמור על עצמכן וכשאתם עושות דיאטה תדעו לשמור על אכילה נכונה ומבוקרת.
גיל: 19