סיפור של קיץ - את קובעת!

אוהבת סיפורי אהבה? מתח? דרמה? כתבי המשך בתגובה ותקבעי מה יקרה בהמשך הסיפור...

תוכן פגעוני
tag icon תגיות:
יולי 14, 2015 00:00
photo


סיפור אהבה מתח דרמה אתן קובעות מה יהיה בסיפור בהמשכים של פורגירלס

אפשר הסבר

*כתבו בתגובות המשך לסיפור 
*אנחנו נבחר את ההמשך הכי מקורי ויצירתי ונעלה אותו בכתבה מחר
*כל יום אתן תכתבו בתגובות המשך לסיפור
*ביום חמישי אתן תבחרו את הסוף של הסיפור וביום שישי יתפרסם הסיפור השלם

אז מה ההמשך של הסיפור - חלום ליל קיץ

I have a dream:

אמא תמיד הייתה אומרת לי שאני חולמת בהקיץ, אבל אהבתי את זה. זה גרם לי לתחושה נוחות להביט בנקודה מסוימת ולחלום. לחלום על חיים אחרים, לחלום שאמא עודנה בחיים או לחלום ששמים את תום אחי הקטן בפנימייה על מנת שאוכל להרגיש סוף-סוף איך זה להיות בת יחידה. אני יודעת שזה הופך אותי לאחות רעה בגלל המחשבות הזדוניות שלי לגבי תום, אך לא אכפת לי. 
יולי ארזת אנחנו צריכים לזוז..." אמר לי אבא כשהוא תר בחדרי ומחפש את המפתחות למכונית שלו. יש לו הרגל להשאיר את המפתחות שלו במקום אחד ולאחר מכן לשכוח. אני יודעת שכל החיים הוא ניסה להיות אבא טוב ומדי פעם זה מצליח לו. הוא לא ציפה להתאלמן כל כך מהר, הייתי בת חמש כשאמא נפטרה ותום בקושי יודע מי היא, מי היא האישה תכולת העיניים שמחייכת בתמונות. אבא טען שירשתי ממנה את הגומות והעיניים. אני אומרת לו שזה לא משנה, אלה רק גומות וזוג עיניים. הייתי מנסה להתווכח שזה לא חשוב אך הוא כבר הפסיק להקשיב לי ונעלם כלא היה. 
קיבלתי חלחלה, פחדתי לטוס. אף על פי שזו לא הפעם הראשונה שלי, כל פעם מחדש אני פוחדת. הפרפרים בבטן גוברים וההתרגשות והפחדים מתערבבים. הפעם אבא החליט ללכת לקראתי ואמר "הפעם אנחנו מפליגים". קרנתי מאושר עד כדי כך שקפצתי לחבק אותו, דבר שלא עשיתי מגיל שבע בערך. 
המונית בכניסה ואני ממתינה כבר לנסוע אבא, תום ואני להרפתקה חדשה. איני יודעת מה צופה לנו הפעם. קיוויתי שהיא תעבור בשלום בדיוק כמו בפעם הקודמת...


מי שאני:

למה אנחנו עוברים ובכן, זה סיפור מצחיק עם סוף לא מצחיק במיוחד. אנחנו עוברים כי... כי אין לנו כוח. מאז שהיא השאירה אותנו מאחור, העולם הרגיש לכולנו כמהופך. השכנים ריחמו והצטערו כל שנייה ביום, אבא כמעט לא נפגש עם חבריו ואני אוח, אני. לי יש כל כך הרבה מה לספר... כנראה שזה פשוט טבעי לבני האדם לנסות לגרום לך להיות שמח באמצעות צחוקים והדחקות, במקום פשוט לעזוב אותך בשקט. וכשעזבו אותי בשקט - היה מאוחר מדי. קיר בלתי נראה הפריד ביני לבין הילדים בכיתה, ובכלל, ביני לבין בית הספר, מין בועה שעוטפת אותי.
התחלה חדשה התנתקות מן העבר שם כבר לא תתרחש. "זה בסדר, אל תדאגו, לאבא יש עבודה. זמנית. הוא יהיה מוכר פלאפל בינתיים". אני זוכרת אותי אומרת את זה לחברותיי בתל אביב, עקב פיטוריו של אבי. נחשו מה הוא עדיין מוכר פלאפל
.
במילים אחרות: "אין לנו כבר מה להפסיד..."


מה יהיה ההמשך של הסיפור כתבו בתגובות


תיאור: אפליקציית פורגירלס

הורידי את האפליקציה 4girls  - עולם של בנות, באנדרואיד ו באייפון 

רוצה לשלוח כתבה לעדכן פרופיל להירשם לאתר
כנסי למדריכים בערוץ שלנו ביוטיוב



כתבות דומות:
תוכן פגעוני
הגיבי לפוסט
user image
הגיבי
mask
7 תגובות
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
מערכת האתר יולי 27, 2015 00:00
לגולשת שהגיבה מעלינו^
היי, היכנסי לקהילות "כתיבה" ו"טור אישי" - תוכלי למצוא שם את כל הפרקים :) אם את עדיין לא רואה, שלחי לנו מייל לכתובת desk@4girls.co.il תודה, מערכת האתר
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
אנונימית יולי 16, 2015 20:04

אני לא מצליחה לראות את הטורים האישים ואת הטור של ג'ונה מישהו יכול לעזור לי ?
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
מערכת האתר יולי 16, 2015 00:00
ellison
היי, אתמול פרסמנו כתבה שמזמינה את הגולשות לכתוב סוף לסיפור :)
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
רקדנית סלוניים יולי 14, 2015 22:39
המשך
הגענו לבניין גדול ויפה.אבא גרר אותנו עד לשם,וכשהגעתי..נפל ליבי.הדירה הייתה די קטנה,היה לי חדר בינוני ועוד אחד לאחי.אבא ישן בסלון והייתה לנו מרפסת קטנטנה.פרקנו את הדברים שלנו,ואני יצאתי החוצה.היה נוף יפייפה.אבל..הגיעו חבורת בנות.ברגע שהן ראו אותי,הן נקרעו מצחוק.אני הסתכלתי על עצמי. לבשתי שמלה של אימי.אבא תמיד אמר שהיא הייתה נמוכה ורזה.הוא אהב אותה ככה.אני קיבלתי את הגובה של אבא שלי.מישהי בלונדינית פרחה באה אלי ודחפה אותי.היא דרכה עלי ובעטה בי.איזשהו בן רץ אלי והרים אותי. הוא אמר לבלונדינית:"ג'סיקה,את עדיין בנאדם חרא לאנשים חדשים?את לא יכולה להיות אדם טוב ולא זבל כמו שאת מתנהגת?" והיא תקפה אותו:"טום,אתה יודע שאף אחד לא קורא לי ג'סיקה,דבר שני,אני הכי טובה פה ואתה לא תגיד לי מה לעשות".היא ההפנתה לנו גב,צחקה בלעג,והעיפה את שיערה.הוא סובב אותי אליו ושאל אם אני בסדר.אני לא עניתי כי פשוט נדהמתי ממנו.היה לו שיער חום שוקולד שנפל בפשטות על מצחו.היו לו עיניים ירוקות מהממות.הוא היה גבוה ושרירי.הוא חייך חיוך קטן וחשף שיניים לבנות להפליא. הוא שאל אותי מה שמי ועניתי בקול המתרגש שלי"יולי".הוא שאל אם עברת לדירה 8 בקומה הרביעית,ואמרתי שכן,הוא אמר שהוא גר מולי.צחקתי.עלינו ביחד וברגע שהגענו לדלת הוא..
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
Miss ellison יולי 14, 2015 17:21
...
עברנו לדירה קטנה וצנועה, ההפלגה הייתה קשה, אני חושבת שאפילו יותר מטיסה. כל ההפלגה חשבתי על אימא,על כל הסיפורים שסיפרו עליה, שהיא הייתה אישה טובה וחכמה, היא אהבה לעזור לזולת, והייתה דמות ראוייה להערצה. חבל שלא הכרתי אותה כי בכל זאת היא נהרגה כשהייתי בת חמש, אם היא לא הייתה יוצאת מהבית באותו יום ארור, כפי שאבי מכנה אותו היא לא הייתה נהרגת בפיגוע, כן זה נשמע ממש טרגי אבל הרבה דברים לא היו קורים אם היא לא הייתה נהרגת, לא היו מפטרים את אבי מהעבודה, לא היינו צריכים לעבור דירה, לא הייתי צריכה להיפרד מהחברות שלי ובכלל לא הייתי צריכה לחיות בלי אימא. ״החיים קשים״ אבי אמר בעודו מגחח על כך שאני בוהה בחלון ״קטעת את המחשבות שלי״ אמרתי בחוסר מעס ״ארוחת הערב מוכנה״ הוא אמר ועל פניו חיוך רחב, ״באמת?״ שאלתי בפליאה ״לא לגמרי מוכנה,רק המחשבה עליה מתבשלת לי בראש״ הוא אמר וחיוכו רק התרחב, ״ ממש בדרן, אולי תלך לעשות מופע סטנד-אפ״ אמרתי באירוניה, הוספתי ואמרתי ״סושי?״ ״אני יזמין״ הוא אמר לי וחיפש את הכרטיס של מסעדת הסושי וושי בין הארזים. בינתיים ,שזה בערך שעה עד שהסושי יגיע התקדמתי לעבר שולחן האוכל כדי לקחת לי תפוח אדמדם וטעים. באותו הרגע נשמע צילצול בדלת ״זה הסושי? הם מהירים״ הסתכלתי מהעינית, החור הזה שעל הדלת וראיתי... דרך אגב כמה פרקים יהיו לסיפור?
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
אנונימית יולי 14, 2015 15:45

אז הינה עוד פעם עוברים עוד פעם התחלה חדשה עוד פעם בדידות לא שזה שונה ממה שהיה אז , אבל הפעם ...הפעם ... הרגשתי שהולך להיות טוב , קיוויתי בכול אופן . ידעתי שאמא הייתה רוצה שניהיה שמחים , שנחזור להיות שוב משפחה . מאז שהיא עזבה כלום כבר לא אותו דבר . הכול שונה , טוב פחות , או בכלל לא . מעניין אותי לדעת מה אמא הייתה אומרת לו היינו רואים אותה . אני בטוחה שהיא מסתכלת עלינו עכשיו מלמעלה ורוצה להגיד לנו איך לסדר את הבית ולהגיד לאבא שיחזור להתייחס עלינו ולהפסיק להצטער כי היא כבר לא תשוב ... להגיד איך אני ואחי גדלנו , הילדים שלה ... להצטער שהיא לא הייתה שם שזה קרה , כשגדלנו . ואים אני הייתי יכולה לדבר איתה הייתי אומרת לה דבר אחד , שאני אוהבת אותה
stra stra stra stra stra
משתמשת חדשה
Rachel~ יולי 14, 2015 13:24
המשך...
עברנו לדירה קטנה ופשוטה והתחלנו לפרוק את הארגזים. ואבא נראה כמצטער כל רגע על כך שהביא אותנו לכאן, ריחמתי עליו ואמרתי לו שלא ידאג ושהכל יתסתדר ויהיה בסדר למרות שלא האמנתי במה שאמרתי. המשכנו לעצב מחדש את הבית ונתנו לו חיים חדשים טובים יותר מאלו שיהיו לנו. כבר מאז התחיל הכל להשתבש החדר שלי נראה זוועתי ומחריד שנאתי את החדר הזה שנאתי אותו כל כך! החדר שאני חולקת עם אחי הקטן מלא הצעצועים ומה לא. את מחשבותי על החדר קטע בפתאומיות פעמון הדלת ניגשתי, לפתוח אותה ומולי עמד נער שנראה בגילי. הנער גבוהה בעל שיער חום ועיינים תכולות שאפשר היה לתבוע בהן. הוא נראה פשוט מושלם!! ואני, אני נראתי כמו עקרת בית עם שלושה ילדים בסוף יום העבודה. לא רציתי שזה יהיה הרושם הראשוני שלי עליו כי פשוט הייתי שבוייה בקסמיו, התאהבתי. אבל זה לא נראה כמפריע לו. הוא אמר שהוא השכן ממול ושקוראים לו דניס הוא שאל לשמי ועניתי לו שקוראים לי "יולי". שאלתי אותו אם ירצה להיכנס לכוס תה אך הוא סרב. והציע במקום זאת להפגש מחר בחמש הוא אמר שזאת תיהיה הפתעה לאן עניתי לו שאני מסכימה והתחילו להיות לי פרפרים בבטן ...