So I'm moving on, letting go, holding on to tomorrow
I've always got the memories while I’m finding out who I'm gonna be,
We might be apart but I hope you always know you’ll be with me,
Where ever I go.
היי בנות,
החלטתי להתחיל עם המילים האלו כי הן מתאימות למה שאני הולכת לספר לכן עליו היום. החלטתי לספר לכן את אחד הנושאים שכרגע הכי כואבים לי. הסיפור מתחיל ככה…
כשהגעתי להודו, הייתי ילדה בודדה, מה שלא כל כך מתאים לאופי שלי. הבנות שהכירו אותי בישראל יודעות כמה קולנית וחברותית הייתי, שנאתי להיות לבד ותמיד הייתי חייבת ליצור איזושהי שיחה, לא יכולה לשבת בשקט, חייבת לצעוק ולצחוק כל הזמן, להשתגע ולהנות מהדברים המדהימים שהיו לי בחיים. כשהגעתי לכאן השתניתי מאוד. בהתחלה, הייתי מי שאני - ילדה שאוהבת לק וסלפי, נערה ישראלית טיפוסית. לא קיבלו את האופי שלי והתחלתי להיות יותר שקטה ובודדה, יותר מכונסת בתוך עצמי, רצינית, לא אותה טליה.
הפעם שבה הבנתי את זה הייתה הפעם הראשונה שהתחבאתי בשירותים בהפסקת צהריים. שם אכלתי את ארוחת הצהריים שלי, בתא, יושבת על האסלה ומחכה בשקט 50 דקות ארוכות, מתפללת שתגמר ההפסקה הארוכה הזאת. זה הדבר שהכי שנאתי בבית הספר באותה תקופה, ההפסקה הארוכה שייחלתי שלא תגיע.
ואז, הרימה אותי מהשפל שהגעתי אליו ילדה שאת שמה אני לא אגיד, רק אגיד שאף פעם לא הזכרתי אותה מקודם. אף אחת מהחברות שלי בישראל לא יודעות שהיא קיימת, פשוט אף אחת. החלטתי לשמור אותה בסוד, כי את שאר החברים שלי אני חולקת עם אנשים רחוקים אלפי קילומטרים ממני.
אותה ילדה הייתה הכתף התומכת שלי, האחת שהייתה קשובה וסבלנית אליי כל כך, ניסתה לתרגם את מה שבערך ניסיתי להגיד, היא אפילו למדה כמה מילים בעברית כדי לעזור לי. אני בתמורה, פשוט הייתי חברה שלה והקשבתי לסיפורים המדהימים שהיא סיפרה לי כל הזמן. אני עדיין לא מבינה למה היא רצתה להיות חברה שלי, מה גרם לה לבוא לשאול אותי אם אני רוצה לשבת לידה באותו הטיול. אותו הטיול שבו חברה שלי החליטה להתעלם מקיומי. כן, יש לה רגעים כאלה שבא לה לדבר קוראנית, אז היא הולכת לחברה קוראנית שלה ומתעלמת מקיומי לכמה ימים. אני כבר רגילה ובימים האלה אני בדרך כלל לבד בשירותים או לבד במקום אחר. האחרות לא מוכנות עדיין לקבל אותי לגמרי כי אני ״מחליפה״ ילדה שעזבה והייתה החברה הכי טובה שלהן. הן אהבו אותה מאוד, אבל היא עזבה שבוע לפני שהגעתי ואני לא חושבת שהן היו מוכנות רגשית לילדה חדשה.
אותה ילדה שמקודם דיברתי עליה, זאתי שעזרה לי, החברה הטובה והמדהימה שישבה לידי כל הזמן, לא עזבה את ידי, נפגשה איתי כל כך הרבה פעמים בחמישה חודשים האחרונים, עזבה את בית הספר לפני שבוע וחצי. אני ״זכיתי״ לחבק אותה אחרונה, ״זכיתי״ לראות אותה נכנסת לשדה תעופה, זכיתי להכיר ילדה מדהימה, שהיא קודם כל ומעל הכל בן אדם. היא הדבר הכי מדהים שהיה לי כאן עד עכשיו, היא מי שהחזיקה אותי יציבה ועכשיו היא עברה למקסיקו והשאירה אותי כאן. אני בחיים לא אשכח איך היא לא הסכימה להיכנס לאוטובוס חזרה הביתה, לא הסכימה לעזוב את בית הספר שהיה הבית השני שלה לכל כך הרבה זמן. יכול להיות, שבאיזשהו מקום אני מקווה שהיא גם לא רצתה לעזוב אותי.
מאז, ההפסקה בשירותים חזרה לשגרה, אבל כבר לא מתחשק לי לאכול או להקשיב למוסיקה, אני בעיקר חולמת על ההפסקות הכיפיות שהיו לנו במשך כל כך הרבה זמן. הפעם היא שצחקנו עם הבנים וניסינו לשחק כדורגל (לא בהצלחה, יש לציין. שתינו רצנו בצעקות איך שהכדור התגלגל לכיווננו), הפעם הזאת שלא הפסקנו לראות פדיחות של אנשים במחשב וההפסקה ההזויה ההיא שהבנים גילו את הפדים שיש לה בתיק ושאלו אם זה חיתול ועוד כל כך הרבה פעמים אחרות... היא השפיעה על החיים שלי בצורה כל כך משמעותית, שעכשיו אני מרגישה חלל ריק. תמיד הייתי מי שעוזבת, אף פעם בחיים שלי לא הרגשתי איך זה להיות מי שעוזבים אותה. כל החיים שלי בכיתי והשארתי חיים שלמים מאחור, קינאתי באותם אנשים שנשארו שם מאחורה, מסתכלת עליהם מהחלון וחושבת איזה מזל יש להם, הם מאבדים רק בן אחד כשאני מאבדת את כולם. עכשיו אני מבינה שלא המספר הוא מה שמשנה, אלא הערך שיש לאותם אנשים בשבילך.
עכשיו לא נשאר לי הרבה מה לעשות בבית הספר. ללמוד ולהשקיע כמו שאני יודעת ולא למשוך תשומת לב מיותרת, לבדוק שתמיד יש תא שירותים פנוי ליתר ביטחון אם יו-ג'ין, שלפעמים מתייחסת אלי, תתעלם שוב ולחכות בשקט עוד חודש וקצת, המתכון המושלם לסיים את השנה בשקט. נכון, אני נהנית כאן, אבל רק כי אני משכנעת את עצמי שאני נהנית, כי אם אני אתלונן וארחם על עצמי ואגיד שאני סובלת, זה לא יעזור לי להרגיש טוב. חוץ מזה שהתרגלתי וזוהי כבר השגרה. מה כבר יכול להיות רע בשגרה? נכון שאמרתי שאני לא מתלוננת, אתן בטח חושבות שאני לא שמה לב שכל הפרק הזה היה תלונות, אבל עליכן אני סומכת, לכן אני יכולה לספר הכל, אני מקווה…
תודה ששוב עזרתן לי לפרוק את מה שאני מרגישה.
טליה