גודל טקסט‎ נורמלי‎ גדול‎ ענק‎
ניגודיות צבעים‎
רגיל‎ מותאם לכבדי ראייה
סגור

הרפתקאה של פעם בחיים

טליה מספרת על החיים שלה לפני הטיסה ואיך בכלל הגיעה להודו...

תוכן פגעוני
tag icon תגיות:
אפריל 29, 2015 00:00
photo

 

שלום,  קוראות מדהימות.

היום החלטתי לכתוב קצת על מה שהיה לפני שעזבתי, מאיפה באתי ולאן הלכתי.
הייתי בכיתה ז׳ בבית ספר שאני לא עומדת לכתוב את שמו. את היומן הראשון שמילאתי לגמרי, ולא בציורים, קיבלתי מסבתא שלי כשנסענו לבלות פעם אחרונה לפני שאני עוזבת. הרי עוד מעט אורזים, נשארו רק עוד חודש פחות יומיים באותה תקופה. את השנה התחלתי בבית הספר שלי עם הכיתה המעורבבת והחדשה למחצה בגלל שעלינו לחטיבה.

 

אני באה ממשפחה של חמישה ילדים ואני הבכורה, לכן קשה לי למצוא זמן לכתוב. לרוב אני כותבת בלילה ואז כל מה שאני כותבת עליו חוזר בחלומות. השנה נפטרתי מאהבה לא מוצלחת ולא הדדית של שנתיים והתאהבתי בילד אחר בכיתה שלי מישראל שאקרא לו שלו. התחלנו לשים לב זה לזו באחת ממסיבות הבת המצווה ומאז זה המשיך שנינו ידענו שאין מה לעשות עם זה, כולם ידעו שאני עוזבת חודשיים אחרי תחילת השנה. הייתי עצובה מזה שלא יקרה כלום ובכיתי כל לילה, אמא שלי ידעה שאני אוהבת אותו והצטערה בשבילי, היא ידעה שזה היה פשוט סיוט בשבילי.

 

רוב החברות שלי עדיין לא ידעו, אבל  הייתי צריכה לשמור בסוד על המעבר במשך שישה חודשים, אפילו מההורים שלי... הם כל הזמן דיברו על זה ולא ממש הבנתי, אז אני והחברה הכי טובה שלי גילינו בדרכים שאני לא ממש גאה בהן שהודו עומדת על הפרק. ואת החלק הבא בחיים לא אשכח...

 

קצת יותר משבוע לפני סוף הלימודים בשנה שעברה, ההורים שלי הודיעו שהם טסים לברצלונה (או ברלין, אני לא זוכרת) ואני הבנתי שאין סיכוי, הם כבר היו שם. זה לא נשמע כזה מוזר מבחוץ, אבל כשאת במצב שלי ואת יודעת שיש אפשרות לטוס לחוץ לארץ להרבה זמן, את מבינה שכנראה לשם הם טסים. סימנתי להורים שלי שאני לא מאמינה, אמרתי להם שהם לא נוסעים לשם, שאני יודעת את זה, שיפסיקו לשקר. מה הבעיה להגיד את האמת פעם אחת בחיים? מה הבעיה לבטוח בי? זו השאלה שעלתה בראשי כל הזמן. הם שאלו אותי למה אני חושבת ככה ולא יכולתי לענות. הם ישאלו איך אני יודעת ומה אגיד? אבל בעצם, למה אני צריכה הוכחה מהם? אני יודעת את התשובה בעצמי. ובכל זאת, בבקשה, תגידו את האמת רק פעם אחת.

 

ביום שאחרי, הלכתי עם אבא שלי לאכול גלידה וכפי שחשבתי שיקרה, הוא התחיל לדבר. "טליה, קודם כל את צריכה להבטיח לי שאת לא מגלה לאף אחד. לא לחברה הכי טובה שלך, לא למורים, לאף אחד. אם המנהלת של אמא שלך תדע, יפטרו את אמא ואנחנו עדיין לא בטוחים בהחלטה. טוב, זה ממש לא בטוח אבל אנחנו שוקלים לעבור לחוץ לארץ לשלוש שנים, להודו. את יודעת איפה זה? אל תבכי, יהיה לנו כיף, יהיו לנו נהג ועוזרת, תהיי בבית הספר הכי טוב בהודו, תלמדי אנגלית. מחר אני ואמא נוסעים לשם כדי לבדוק את המקום שנגור בו. את הרי יודעת שהודו היא מדינת עולם שלישית. אל תבכי עכשיו, זה לא בטוח שאנחנו נוסעים. למה את צוחקת? טליה, את מבינה מה זה אומר?"

 

לא יכולתי לענות, צחקתי ובכיתי בו-זמנית. כל עוד הם לא אמרו את זה, בתוך תוכי לא האמנתי. מה הסיכוי שאני, משפחתי וכל האחים שלי פשוט נעזוב את כולם ונעבור לגור במדינה רחוקה? שאעזוב את החברות הכי מקסימות בעולם? אין סיכוי. הייתי המומה, הרגשתי שהכל סוגר עליי וחונק אותי. לאט-לאט ההרגשה התגברה, לא יכולתי לדבר עם אף אחד. אפילו לאותה חברה טובה שעזרה לי, שיקרתי. אמרתי לה ששאלתי את ההורים שלי והם אמרו שזה לא נכון ושאלה החברים שלהם שעוברים ולא אנחנו. אף פעם לא חשבתי שהיא האמינה לי.

 

מאז, כל לילה דמעות מילאו את פניי, זלגו אל הכרית. החלומות שהיו לי על מה אעשה השנה בבית ספר, על טקס הסיום, על כל מה שרציתי לעשות – נמחקו. אבל בכל זאת, שמץ קטן של תקווה, הרי אבא אמר שזה לא בטוח, אין סיכוי שהם יגידו כן. אל תגידו כן. בבקשה. הם התקשרו אליי שלושה ימים אחרי שהגיעו להודו, הם אמרו שנחמד מאוד ושהם הולכים להגיד כן.

לא נכון, בבקשה, לא !

לא!

לא!!!

למה אני? אני מכולם? עד שמגיעה השנה הכי טובה שהייתה לי, צריך לעזוב הכל, לברוח. ברור. למי זה יקרה אם לא לי? מאז החופש הגדול וקצת אחריו אני לא מגלה לאף אחד, בוכה בלילות, כמעט שמתפתה לספר ונעצרת. לא, הבטחתי. אחר כך התחלתי גם לדבר עם עומר שסיפר לי דברים רעים על הודו: הוא סיפר לי שהם גרים בפחונים, דופקים על חלונות המכונית, על מראות מזוויעים וחיים נוראיים. הכי גרוע הוא שהאמנתי לו.

 

מאז, הכל התגלגל כצפוי. סיפרתי לחברות שלי וכולנו בכינו ביחד, במיוחד בחודש האחרון. שבוע לפני שעזבתי הכינו לי פיקניק פרידה מרגש ביותר וריחמתי על עצמי שיש לי כאלה חברות מדהימות שקשה להיפרד מהן. גרנו אצל סבתא שלי שלושה ימים אחרי שארזו לנו הכל ושלחו להודו. ישנתי אצל חברה שלי כדי לבלות את הזמן האחרון שלנו יחד ואז בשעה 6 בערב, יצאנו לדרכנו לשדה התעופה. כולי בוכה ומלאת דמעות. חברות שלי היו שם כשעזבתי, זה היה הדבר הכי קשה שעברתי בחיים ועברתי הרבה, ממחלות קשות במשפחה שחזרו גם בהודו, עד לקבלת תאומים למשפחה.

 

כשהגעתי לכאן, חשבתי שיהיה לי נוראי כמו שעומר אמר שיהיה. הוא אמר שכולם כאן הם כאלה ילדים ילדותיים, שהעוני כאן הוא נוראי ברמה שבוכים, הוא אמר גם שדופקים על דלתות החלונות מלא אנשים בבת אחת ישר כשיוצאים משדה התעופה, שהאוכל דוחה, שהחיים כאן הם גרועים. עם גישה כזאת באתי להודו. אחרי חמישה חודשים גיליתי ואני גם ממשיכה לגלות שחיים יותר מושלמים מאלו לא יכולים להיות. מה שיוצא לי להרגיש, לחוות, לטעום, לראות וגם לסבול לא יצא לאף אחת אחרת.

אבל בכל זאת, אני ממשיכה להאמין שמתישהו במהלך השנים הקרובות תגיע ילדה ישראלית לכיתתי, האחת שתגרום לי להרגיש כמו כולם ושגם לנו תהיה שפה משותפת רק לשתינו. אני גם רוצה שותפה לשפה שרק היא תבין אותי ושנהיה כל הזמן ביחד. איפה שלא תהיי עכשיו, אני בטוחה שתגיעי להציל אותי!

עכשיו אני מקווה שאתן יודעות עליי קצת יותר,

טליה

 


 

אפליקציית פורגירלס       

הורידי את האפליקציה 4girls  - עולם של בנות, באנדרואיד ו באייפון 

רוצה לשלוח כתבהלעדכן פרופיללהירשם לאתר?
כנסי למדריכים בערוץ שלנו ביוטיוב!


https://ssl.gstatic.com/ui/v1/icons/mail/images/cleardot.gif

 

כתבות דומות:
תוכן פגעוני
הגיבי לפוסט
user image
הגיבי
mask
8 תגובות
תגובות: 12
סטיצת אפריל 29, 2015 17:30
תוכן פגעוני
כל הכבוד לך
גם אני שמעתי דברים רעים על הודו ומאז הטור שלך אני מגלה שהודו לא מה שחשבתי וגם באלי לבקר שם ובמיוחד לפגוש אותך כי אנחנו בערך באותו גיל. מקווה שזה יצא לפעול.
אנונימית אפריל 29, 2015 17:04
תוכן פגעוני

כן אני גרה רחוק אבל אני בדיוק נוסעת מחר לאיפה שהרגישו את זה....
תגובות: 504
LightningVolt אפריל 29, 2015 14:11
תוכן פגעוני
אני יטוס להודו גם
ואז נהיה החברות הכי טובות:))) סיפור יפההה
אנונימית אפריל 29, 2015 13:48
תוכן פגעוני

את כותבת ממש יפה:) רני בטוחה שלגור בהודו זה חוייה אבל אני מודה שלא הייתי רוצה ללכת לשם בעצמי (אני יותר מידי סטרילית בשביל זה)
תגובות: 583
~ שאנל ~ אפריל 29, 2015 10:02
תוכן פגעוני
מדהימה!
קבוע כשאני פותחת את האתר אני ישר מחפשת את הטור שלך! את כותבת מושלם וזה ממש כיף לקרא! אני מקווה שאת נהנת בהודו ומאחלת בשבילך שתמצאי חברה ישראלית! אוהבת ויום מושלם, ~ שאנל ~
♥ ❤minnie_mouse❤ ♥ אפריל 29, 2015 00:00
תוכן פגעוני
..
אני שמחה לשמוע שבסוף זה הסתדר וכיף לך שם ( : ושאלה...? בקשר לרעידת האדמה.. את רחוקה מהאזור שהיה בו רעידת אדמה?
Lian girl אפריל 29, 2015 00:00
תוכן פגעוני
היי (:
אני לא מכירה אותך, ולא את שאר הכתבות שלך. אבל.. את נשמעת מדהימה! רק שאלה אחת, חווית את רעידת האדמה שהייתה?
תגובות: 296
קימי2301 אפריל 29, 2015 00:00
תוכן פגעוני
מתה על הטור הזה :)
אני אוהבת את הסיפור, הכתיבה, הכל (: ממש התחברתי אליך אהבתי ממש