גודל טקסט‎ נורמלי‎ גדול‎ ענק‎
ניגודיות צבעים‎
רגיל‎ מותאם לכבדי ראייה
סגור

לקפוץ למים העמוקים

אחרי השיחה עם תום, עינב צריכה לחשוב על מה ששמעה אבל אז מגיע יפתח...

תוכן פגעוני
tag icon תגיות:
אפריל 14, 2015 00:00
photo

 

בנות יקרות ואהובות, מקווה שנהניתן בחג.
הפרק הבא הוא האחרון לצערי.

אוהבת המון.

 

את הדרך חזרה לסככה אני ותום עשינו בשתיקה. זו הייתה שתיקה שונה מזו ששררה סביבנו לפני שדיברנו. בהלוך השתיקה הייתה לחוצה ומעיקה ותום היה שקוע במחשבות שלו. עכשיו, לעומת זאת, השתיקה נינוחה יותר והרבה פחות צפופה. תום הולך מאחוריי ונותן לי ולמחשבות שלי את המרחב שאנחנו זקוקות לו עכשיו. וכמה מקום שהן תופסות... בשוק הכרמל בשישי בבוקר יותר רגוע ממה שהולך לי בראש עכשיו. אני לא מצליחה לקלוט כלום או לעכל דבר ממה שתום אמר לי רק לפני כמה רגעים ונדמה שהמחשבות שלי מסתחררות בקצב של מאה וארבעים קילומטר לשעה והמהירות הזאת מונעת ממני להתמקד.

 

אני מתקרבת שוב לקו המים ומסמנת לתום שימשיך בלעדיי. אחרי שהוא מתמהמה ובוחן אותי כמה רגעים, לבסוף הוא מתרצה ומתחיל ללכת. אני מסתכלת עליו מתרחק בצעדים גדולים עד שכל מה שנשאר אחריו הן כמה עקבות בחול. אני צריכה זמן לחשוב ואני צריכה להירגע. אני מתקדמת עד שהברכיים שלי נרטבות ומניחה לקול ולקצב הקבוע של הגלים להרגיע אותי, עד שאני מצליחה לחשוב שוב בבירור.

 

ברור לי שתום מצטער באמת ובתמים. הוא עקשן וגאה ואם הוא הגיע לדבר איתי, זה אומר כנראה שהמצפון שלו היה כל כך כבד שהוא מחץ לו את האגו. ובכלל, זה שהוא ביקש סליחה אומר המון. זה לא אומר שאני צריכה לשכוח מכל מה שקרה, אבל זה כן אומר שאני מאמינה לו, לפחות לחלק הזה של הדברים שאמר. בקשר לכל השאר, אני צריכה לחשוב על זה קצת יותר לעומק.

 

וזה מוביל אותי לחשוב שוב על יפתח, נראה שבזמן האחרון כל הדרכים מובילות אליו ואולי, בעצם, זה היה ככה מאז ומעולם. אולי זה מה שאמור לקרות, אולי זה הגורל שלי, לא יודעת. אולי במקום לחשוב כל הזמן ולנסות למצוא את ההיגיון מאחורי הדברים, אני צריכה להפנים ששום דבר לא הגיוני בחיים ולזרום עם זה. זאת עובדה שמאז הנשיקה שלנו אני כבר לא רואה הכל אותו הדבר, יכול להיות שהגיע הזמן שאודה בזה בפני עצמי, אחרת לא אתקדם לשום מקום בחיים.

 

הבעיה העיקרית עם זה, היא שתום צדק כשהוא אמר שאני מפחדת. יותר מזה, אני מתה מפחד. זה בכלל לא קשור לעובדה שיפתח אולי אמר את האמת ואולי לא כשדיברנו אז בסוף השבעה, זה פשוט זה שאני לא מעזה. יפתח הוא החבר הכי טוב שלי, הוא תמיד היה ונותר לי רק לקוות שהוא תמיד יהיה. בזמן האחרון יצא שאני מסתכלת עליו מנקודת מבט שונה במקצת, שהיא לא בהכרח טובה יותר. אני יודעת מה זה אומר, אבל אין לי את האומץ לומר את זה לעצמי כי יש לי כל כך הרבה מה לסכן. אם אעשה טעות, אני עלולה לאבד אותו באמת הפעם ואני פחדנית. תמיד הייתי פחדנית מדי, אף פעם לא הייתי זו שמציעה את הרעיונות המשוגעים, אלא זו שמשתתפת בלית ברירה ואחרי מסעות שכנוע ארוכים כאורך הגלות.

 

אני מבינה שמישהו נמצא מאחוריי רק כשהוא כבר ממש קרוב. כשאני מסתובבת, אני מנסה לראות את תום שאולי רוצה לבדוק למה לוקח לי כל כך הרבה זמן, אבל אני לא באמת מופתעת כשאני רואה את יפתח עומד עם ידיים בכיסים, המים מגיעים לו עד הקרסוליים. "את בסדר?" המבט שלו גרם לי להתכווץ באשמה, על הפנים שלו הייתה אותה הבעה דאוגה שנשבעתי עוד בתחילת החופש שאגרום לה להיעלם. שנאתי את עצמי על זה שפעם אחר פעם גרמתי לו לדאוג לי והפרתי את השקט שלו.

 

הנהנתי קלות ויפתח חייך והתקרב עד שעמד מולי. פתאום נזכרתי בקיץ אחר שבו שכשכנו את רגלינו במים, אלא שאז אלה היו מי הבריכה במושב והיינו בני חמש או קצת יותר. לא העזתי לקפוץ מהמקפצה, הייתי פחדנית אז בדיוק כמו שאני היום ויפתח, שהיה מאז ומעולם אמיץ פי מאתיים בערך, ניסה להסביר לי שאין לי בכלל ממה לחשוש. "זה לא כזה גבוה", הוא אמר אז. "ואת תאהבי את זה, אני יודע". הוא היה נלהב וחסר מנוחה, עמד על כך שאני חייבת לנסות. "ואם לא, אז אל תקפצי יותר". כבר אז הייתה לו השפעה עצומה עליי ובסופו של דבר, נעתרתי להפצרותיו וטיפסתי על המקפצה שנראתה לי אז גבוהה מהאוורסט. אני לא יכולה להגיד שלא פחדתי ואם יפתח לא היה מסתכל עליי בחיוך מעודד מלמטה, רוב הסיכויים שלא הייתי קופצת בחיים. אבל קפצתי. ברגע הראשון מיד התחרטתי, הייתי בטוחה שאני עומדת למות, המים התערבלו סביבי ולא ראיתי כלום והתחלתי להילחץ. אלא שאז יפתח משך אותי אל הקיר והצלחתי להוציא את הראש מהמים. החיוך על הפנים שלו היה כל כך רחב, שלא יכולתי לחייך בחזרה אחרי שסיימתי להשתעל החוצה את כל המים שבלעתי. וכשהוא שאל "נו, איך היה?" סיפרתי לו שמדהים והפסקתי לפחד מהמקפצה.

 

"הזוי שחוזרים ללמוד עוד שבוע, לא?" יפתח ידע בדיוק איך אני מרגישה עכשיו, הוא לא ניסה לחקור אותי מה תום אמר לי או לשדל אותי לדבר. הוא ידע טוב מאוד שאספר לו הכל בסופו של דבר ולכן אין לו סיבה ללחוץ עליי, וזה מה שגרם לי להבין שאני חייבת לספר לו. אף פעם לא הצלחתי לשמור סודות מפניו.

 "התכוונת למה שאמרת?" הברך שלי התחילה לרעוד ורק אז הבנתי כמה אני לחוצה.

המבט של יפתח היה מבולבל. "כן, אני לא ממש מתגעגע לצילה, את יודעת... לך זה לא מרגיש מוזר?" שכחתי שהוא שאל אותי שאלה ושכחתי שלא עניתי לו ושכחתי שהוא לא יכול לקרוא את המחשבות שלי, כי לפעמים היה נדמה לי שהוא מסוגל.

 

"זאת אומרת, התכוונת למה שאמרת בבית העץ?"

יפתח השפיל את ראשו לרגע וכששב, ולא היה זכר לבלבול שהיה קודם על פניו. להיפך, הוא נראה ממוקד והחלטי - "לכל מילה". אחרי כמה רגעים של שתיקה, הנהנתי ושחררתי נשימה שבכלל לא ידעתי שאני מחזיקה בפנים. "למה... למה את שואלת?" יפתח גירד את עורפו בתנועה שהייתה כל כך אופיינית לו, שידעתי שאני לא מסוגלת לשתוק עוד דקה נוספת.

לפעמים פשוט צריך להעז לקפוץ למים העמוקים ולקוות שמישהו יחכה לך שם כדי להציל אותך מטביעה. בשבילי המישהו הזה היה יפתח ולמרות שסמכתי עליו בעיניים עצומות, התפללתי שגם הפעם הוא לא יאכזב אותי. "אני אוהבת אותך", נרטבתי, אין מפה דרך חזרה.

 

***

 

אם יש משהו שלא אשכח לעולם, זה את החיוך של יפתח ברגע הזה שאמרתי סוף-סוף את שלוש המילים שעמדו על הלשון שלי כבר נצח. אני יכולה רק לנחש שהחיוך שנפרש על פניי היה רחב באותה המידה. התמלאתי הקלה אחרי שאמרתי את זה. בפעם הראשונה במשך הרבה זמן הרגשתי שאני עושה משהו כמו שצריך והתחושה הזאת מילאה אותי באופטימיות.

 

"אני כל כך שמח לשמוע אותך אומרת את זה. אני עלול להתחיל לרקוד ואת יודעת שלמרות שאני מאוד כישרוני, ריקוד הוא לא הצד החזק שלי".

"אז תחסוך את זה מאיתנו. גם אני שמחה שאמרתי את זה, אבל אני מתה מפחד ממה שהולך לקרות עכשיו וכדי שאוכל להירגע, אני חייבת שתסביר לי כמה דברים". שנאתי להיות זאת שמקלקלת את הרגע, אבל היו עוד כמה דברים שהפריעו לי להתקדם אל עבר הסוף השמח.

"אספר לך כל מה שתרצי", יפתח אחז לי את היד בהססנות כלשהי. "מה את רוצה לדעת?" לפני שהתחלתי לדבר\ הובלתי את יפתח למקום שבו ישבתי עם תום.

 

רק אחרי שהתיישבנו, שאלתי את השאלה שבערה לי יותר מהכל. "למה לא סיפרת לי שהרבצת לתום?" יפתח לא נראה מופתע שאני יודעת, רק מעט מובך.

הוא שרטט עיגולים עם האגודל שלו על גב ידי כשהתחיל לדבר. "הנחתי שהוא יספר לך על זה. בשביל להסביר את זה, אני חייב להתחיל מההתחלה. את מבינה, הכל השתנה ביום שתום הגיע. אני חושב שמאז ומעולם ידעתי איך אני מרגיש כלפייך וידעתי שאני אוהב אותך", לשמוע אותו אומר את זה בביטחון כזה ובנונשלנטיות היה מוזר והגיוני לחלוטין בו בזמן. "פשוט לא ידעתי מה המשמעות של זה. היית החברה הכי טובה שלי ועד אז לא העזתי לחשוב עלייך בשום צורה מעבר לזה, אבל מהרגע שתום עבר הנה פשוט לא יכולתי להפסיק. ראיתי איך הסתכלת עליו עוד מהרגע הראשון וקינאתי לך כמו שלא קינאתי לאף אחת אחרת בחיים שלי. פתאום מצאתי את עצמי מדמיין איך זה יהיה לדאוג לך ולאהוב אותך בצורה שונה ממה שהכרתי עד היום, ורציתי כל כך הזדמנות לנסות את זה. ראיתי שאת מאושרת איתו וזה היה חשוב לי יותר מלדאוג לאושר שלי, אבל קנאה זה רגש מכוער והייתי חייב לוודא שהוא מבין מה מונח לו בידיים, במה הוא זכה מבלי להתאמץ בכלל. אז הלכתי לדבר איתו. הייתי בטוח שהוא יקלוט, אבל הוא הרס את ההזדמנות הזאת כמו אידיוט ועל הדרך הרס גם אותך. לא שלטתי בעצמי. כעסתי עליו על שפגע בך וקלקל את מה שהיה לו ויותר מזה, כעסתי על עצמי שלמרות שכאב לי עם זה שכואב לך, בכל זאת היה בי איזה חלק ששמח שזה נגמר ביניכם. את כל הכעס הזה הוצאתי עליו והוא אפילו לא ניסה להחזיר לי. כשחזרתי הביתה, הבנתי שזה לא עזר לא לי, לא לתום ובטח שלא לך. התחרטתי ואני עדיין מתחרט על המעשה הילדותי והאימפולסיבי הזה. זאת הסיבה שאף פעם לא סיפרתי לך, לא השליתי את עצמי שלא תגלי על זה, אבל קיוויתי שלא כי לא רציתי שתדעי איך איבדתי את העשתונות ופעלתי בלי לחשוב".

 

כשדיבר, העיניים של יפתח נצצו כמו שהן תמיד נוצצות, כאילו כל הכוכבים כולם נמצאים בתוכן ולא הצלחתי להסיט את מבטי מהן. "אחרי כמה ימים, כשהתאפסתי על עצמי מחדש, הבנתי שאת נמצאת במצב כל כך פגיע ורגיש, שאני לא יכול לתת לרגשות שלי להשתלט עליי ככה עוד פעם. שכנעתי את עצמי שעכשיו, כשזה נגמר ביניכם אני יכול בעצם להמשיך הלאה כי כל מה שהרגשתי היה בעצם דאגה, קיוויתי שכבר לא יהיה לי אכפת". הוא נתן לי כמה רגעים לחשוב בשקט לפני ששאל אם יש עוד דברים שאני רוצה לשאול או לדעת.

 

"אביב אמרה לי לשאול אותך למה דיה לא מחבבת אותי לאחרונה, מה הסיפור שם?" כמעט ששכחתי מהשיחה עם אביב, זה היה ממש לפני שנוי הגיעה, מה שמזכיר לי. "ומה הסיפור עם נוי?"

"עוד לפני שגילית שתום שיקר לך, ניסיתי להשקיט את מה שאני מרגיש והייתי די על הפנים. פלדמן שם לב והחליט לערב את אביב בחששות שלו. את כבר מכירה את החלק הזה של הסיפור, הם שידכו לי את דיה, זה היה רעיון גרוע בתכלית וכל הניסיון הזה היה סוג של אסון. הצלחנו להתגבר על זה די מהר ולחזור להתנהל זה ליד זו כרגיל. לפני חודשיים בערך יצא לנו לשבת לבד ולנהל שיחה די רצינית. דיה סיפרה לי שהיא דווקא הייתה רוצה לתת לזה עוד צ'אנס - רק אחר כך פלדמן סיפר לי שזה משהו שהיא רוצה כבר כמה זמן - סירבתי לה בצורה הכי נחמדה שהצלחתי לחשוב עליה והייתי הכי מנומס שהצלחתי להיות. פשוט לא היה נראה לי הוגן להיות איתה בזמן שאני חושבת על מישהי אחרת, גם אם המישהי הזאת מאושרת בלעדיי. דיה נפגעה מאוד אבל עדיין לא איבדה תקווה. אני חושב שהיא עשתה אחד ועוד אחד בערב שישבנו אצל פלדמן ואביב העלתה את הרעיון של הים, כי במסיבה בשבוע הזה היא באה לבדוק אם היא צודקת וההשערות שלה נכונות. את הגעת בדיוק כשאמרתי לה שכן".
עם כל מילה של יפתח הבנתי עד כמה עיוורת הייתי בזמן האחרון וכמה דברים פספסתי כשהייתי שקועה בשטויות. "נוי זה סיפור אחר שגם בו אני לא גאה במיוחד. זוכרת שהיא באה לבקר בשבועות ועלמה חגגה יום הולדת?" הנהנתי קלות. "כשחיכינו לך שתסיימי להתארגן, היא פנתה אליי ישר ולעניין ושאלה עלייך. לא היה לי שמץ של מושג מאיפה היא יודעת, אבל לא הייתי מסוגל להכחיש. כשהיא באה לפני כמה שבועות, היא הציעה לנסות לעזור לי. זה היה אחרי שאמרתי לך שאני אוהב אותך ועזבנו את הנושא הזה והייתי קצת מיואש, מספיק מיואש כדי להסכים לקבל ממנה עזרה. הייתי צריך לנחש שהרעיון שלה יהיה קצת מטורף כי היא בעצמה קצת מטורפת, היא רצתה לנסות לגרום לך לקנא, מצטער..." יפתח השתתק והסתכל עליי כאילו הוא מנסה לשנן כל פרט בפנים שלי, כאילו הוא מפחד לשכוח. "את מאדימה", הוא ציין כבדרך אגב.

 

"כן, טוב, כי נוי הצליחה", התביישתי עכשיו באנרגיה שבזבזתי על מה שזיהיתי עכשיו כקנאה.

יפתח חייך שוב. "זה יהיה מוזר אם אגיד שזה קצת משמח אותי?" נדתי בראשי כדי לסמן שלא. "אני יכול לבקש ממך גם משהו?" יפתח דיבר כמעט בלחישה, הנהנתי. "מותר לי לנשק אותך?" גלגלתי עיניים וסגרתי את הרווח בינינו, כאילו שהוא צריך בכלל לבקש.

 

שלכן תמיד,

עינב

 

כתבות דומות:
תוכן פגעוני
הגיבי לפוסט
user image
הגיבי
mask
20 תגובות
אנונימית יולי 20, 2015 13:40
תוכן פגעוני

מישהי יכולה להגיד לי מה הסדר של הקטעים?
אנונימית אפריל 16, 2015 19:41
תוכן פגעוני

יאאאא לא בא לי שזה יגמר. איזה סיפור יפה. אמן על כולנו למצוא את האחד אבל שלא ניפגע בדרך ונידפק. נו כבר אבירים על סוסים לבנים אנחנו מחכות לכם...?
תגובות: 29
ice Queen אפריל 14, 2015 18:01
תוכן פגעוני
אווווווו ...
איזהה חמוודייםם יואוו סוף סוףף עלה פרקקק
אנונימית אפריל 14, 2015 14:58
תוכן פגעוני

ממ ש ממש עדין ובעל משמעות אהבתי מאוד מחכה את הסיפור!!!!
שני;) אפריל 14, 2015 04:25
תוכן פגעוני
יואוווווו:)
איזה פרקק!! זה היה מהמם:) , וואי קרה כל מה שרציתי חחח איזה כיף!!! :)
תגובות: 21
יובללללל אפריל 14, 2015 02:18
תוכן פגעוני
זה אמיתי?!
כאילו זה מהחיים שלך כי זה הכי נישמע סיפור סינדרלה חמוד וקיטשי
אנונימית אפריל 14, 2015 00:56
תוכן פגעוני

ממש מרגש.. מחכה להמשך
תגובות: 49
דניאלה :) אפריל 13, 2015 21:38
תוכן פגעוני
יאוווווווו
מושלםםםם אני עוקבת אחרי הסיפורים שלך בקביעות ואני ממש אוהבת את הסגנון כתיבה שלך זה ממש מדהים.. תמשיכי לכתוב בבקשה..... וואו סיפור פשוט יפה! :)
אנונימית אפריל 13, 2015 17:40
תוכן פגעוני

אה עכשיו ראיתי שכתבו שיש עוד פרק
אנונימית אפריל 13, 2015 17:40
תוכן פגעוני

וואו איזה פרק מושלם! יפתח ועינב כל כך חמודים ביחד!!! וזה הפרק האחרון או שיש עוד אחד?
טעני עוד תגובות