כמובן שאחרי היום הראשון בשבוע מגיע היום השני, השלישי וכך הלאה וכשעוברים הימים הכל משתנה, נכון?! טוב, כאן זה לא מרגיש ככה. בשבוע הראשון של בית הספר, הייתי חוזרת בוכה במתכונת קבועה, יושבת לעשות שיעורים עד חצות, ישנה, קמה ומתחילה את אותה שגרה...
היו פעמים שבמקום לבכות, דיברתי עם חברות מישראל, אבל לי זה הרגיש אותו דבר. הייתי עצובה באותה מידה. המראות המזעזעים שרואים כאן בדרך לבית הספר או אפילו ביציאה מהמלון שבו גרתי באותה תקופה, לא עודדו אותי, אלא להיפך. הילדים הקטנים שדופקים על מכוניות בבקשה לכסף, האנשים המלוכלכים והיחפים שישנים ברחוב כל בוקר, המדורות שמדליקים לחימום, אמהות עם תינוקות... הכל ביחד הפך למערבולת גדולה שהובילה אותי לתחושת עצב נוראית.
למה זה מגיע לי? למה העולם צוחק עליי ומשפיל אותי ככה? האם עשיתי משהו למישהו והוא רוצה להחזיר לי? אלו השאלות העיקריות שאותן אני שואלת את אדון היקום כל לילה לפני שאני הולכת לישון. אבל אין לו זמן לעצור לענות לי, הוא ממהר. עושה מעשים במקום אחר.
יש לי בכיתה שלוש ילדות דוברות גרמנית, אחת מהן הגיעה בתחילת השנה. מהיום הראשון ניסיתי להתחבר במיוחד אליהן, הן נראו לי בנות ״מהסוג שלי״, כאלה שאפשר לספר להן סודות, לדבר על בנים, לדון על דברים עמוקים או סתם לצחוק, אבל הן תמיד דחו אותי. נורא נעלבתי. הרגשתי לא רצויה בכל מקום שאליו הלכתי גם בלי קשר ישיר אליהן, עד שהכרתי את הילדה היחידה כמעט שהייתה מוכנה לדבר אליי או סתם לחייך, קוראים לה יוג׳ין והיא באה מקוריאה.
בהתחלה יוג'ין לא כל כך אהבה אותי. האמת, שהיא שנאה אותי, אבל בגלל שאני הילדה החדשה, מישהו חייב להדריך אותי לפי חוקי בית הספר. בגלל שאף אחד לא התנדב, נידבו אותה. הרגשתי נורא. ברגע זה הבנתי שכנראה עשיתי משהו לא בסדר, כי אף אחד לא אוהב אותי. משהו בי שגוי. אחרי כמה ימים היא אמרה לי שבהתחלה היא חשבה שאני ״יותר מדי בת״. שואלות את עצמכן מה זה אומר? גם אני לא הבנתי באותו רגע, אבל עכשיו התשובה ברורה. הבנתי שכאן הבנות משחקות כדורגל בהפסקה, השיעור האהוב עליהן הוא שיעור ספורט והן בעצם ההיפך הגמור מרוב מהבנות שהכרתי בישראל (אני לא אומרת שזה לא בסדר, אל תבינו אותי לא נכון!) ואני לא כזאת, לא כמו שהן רוצות שאהיה... בספורט אני גרועה, בכדורגל אני לא מבינה וזה פשוט נראה להן מוזר.
אם אתן שואלות את עצמכן מה קורה היום, אגיד לכן שלא הרבה השתנה. כן, יש לי חברות. לא, דוברות הגרמנית עדיין לא מוכנות להסתכל עליי וכן, אני עדיין לא משחקת כדורגל. לפעמים אני פשוט יושבת ומסתכלת עליהן, אבל עדיין, לבד.
אוהבת אתכן בנות,
טליה
*התמונה בכתבה צולמה על ידי טליה*
הורידי את האפליקציה 4girls - עולם של בנות, באנדרואיד ו באייפון
רוצה לשלוח כתבה? לעדכן פרופיל? להירשם לאתר?
כנסי למדריכים בערוץ שלנו ביוטיוב!