היי בנות,
קוראים לי טליה, אני בת 12 מזיכרון יעקוב/הודו.
אני בכיתה ז׳, בבית ספר בינלאומי שמדברים בו אנגלית לילדים שנמצאים בשליחויות כמוני, אבל יש בו גם ילדים הודים עשירים. עברתי לכאן לפני חודשיים בערך ועדיין לא התרגלתי למנטליות השונה, לאנשים ולמאכלים. בזמן כתיבת הטור שלי אני אנסה כמה שאוכל להעביר לכן את הרגשות שהשוני גורם לי להרגיש, המראות שרואים כאן ביומיום -מראות שקשה להסביר. מהילדים שגרים ברחוב ועד לתינוקות שנשים מוכרות כדי לקבל כסף.
כבר הרבה זמן שאני כותבת. אני נהנית לכתוב במיוחד את מה שאני מרגישה, כי לפעמים אני לא מעבירה רגשות והם פשוט כלואים בלבי. במהלך השנים צורת הכתיבה שלי השתנתה וגם דרך הביטוי העצמי. עכשיו כשאני כאן במדינה זרה עם שפה זרה, אני מרגישה מוגבלויות שלא הרגשתי בארץ ישראל, בשפה העברית. פתאום לא להצליח להגיד את מה שאני רוצה ולשמור את מחשבותיי לעצמי. לבנות חיים מחדש זו משימה לא קלה, אפשר לומר קשה בהחלט, וזה יהיה הנושא העיקרי בטור שלי. כמובן שיהיו מעורבבים רגשות, בנים, מראות ודברים מעניינים על הודו...
אני מקווה מאוד שתהנו ותלמדו על דרך חיים קצת שונה מהטור שלי ובעיקר, תלמדו לעשות מה שאני למדתי ועדיין לומדת - להגיד תודה על החיים היפים שיש לכן. היו לי חיים מדהימים בישראל ובמהלך התקופה שאני נמצאת כאן אני מקווה שאוכל להתנסות בדברים שונים אבל גם להרגיש דברים שהרגשתי שם, כי זה דברים שנעים להרגיש. כל הזדמנות שאתן מקבלות – תיקחו! כי כל דלת שתסגרו בטריקה לפני שאפילו נכנסתם אליה, תסגור איתה ביחד אלפי דלתות אחרות.
תמיד תזכרו שחיים כמו שלכן אין לאף אחת אחרת. זה המוטו שלי בחיים.
אוהבת אתכן,
טליה
הורידי את האפליקציה
4girls - עולם של בנות, באנדרואיד ו באייפון
רוצה לשלוח כתבה? לעדכן פרופיל? להירשם לאתר?
כנסי למדריכים בערוץ שלנו ביוטיוב!