סיפור גדול היה פה - פרק 5

הסיפור של פורגירלס נעשה יותר ויותר מותח! כתבי המשך בתגובות ואולי תכנסי לסיפור ותוכלי לזכות בערכת שפתונים מדהימה!

tag icon תגיות:
12.10.06
photo


סיפור גדול היה פה - פרק 5

רוצה לזכות בערכת שפתונים של מייבלין קראי את הסיפור, כתבי המשך בתגובות ואולי תכנסי לסיפור ותזכי במתנה

לחצי כדי לקרוא את תחילת הסיפור בו גלי נפגשת עם אבא שלה, שלא ראתה שנים והוא מסביר לה למה עזב אותה...

לרגע תהיתי. מה יכול להיות ארוך בסיפור הפשוט הזה אני יכולה לסכם אותו בשמונה מילים-  בעיה כספית. נטשת אותנו. הרסת לי את החיים. 
"אני יודע על מה את חושבת," הוא אמר והסתכלתי אליו במבט מופתע. "לא במובן שאני קורא מחשבות, אלא בגלל שאני מכיר את המבטים האלה..." הוא אמר וניצוץ של עצב עמוק עבר בעיניו. "גלי, אני קודם כל רוצה שתבטיחי לי שאת תקשיבי לכל הסיפור" הוא אמר ומבטו הרצין. "מבטיחה" סיננתי במהירות. שיספר כבר. "האמת היא שלא תכננתי לנטוש אותך ואת אמא שלך, מה שאת בטח חושבת שקרה. מה שבאמת היה הוא שלפני שנולדת היה לנו בית, רכב, עבודות ומשכורת. היה לנו הכל ואפילו יותר מכך." הוא אמר והסתכל לתקרה, כאילו נזכר בתקופות הטובות של חיו. "אתה רומז שלפני שנולדתי החיים שלכם היו טובים זאת אומרת שאחרי שנולדתי היה לכם רע" שאלתי בעצבנות וברוגז. "גלי..." הוא רק אמר. והיטה את ראשו הצידה. "אחרי שנולדת, אמא שלך עזבה את העבודה, היה לנו מספיק כסף כדי שהיא לא תעבוד. אך יום אחד הגיע אליו מכתב עם חובות שגם אנשים ממעמד גבוה לא יכלו לעמוד בהם. מכרנו את האוטו, עברנו לדירה קטנה יותר, חיינו הכי בפשטות וצניעות אבל זה לא הספיק. הייתי נואש עד כדי כך שהימרתי על הכסף שלי..." הוא הפסיק לדבר וחפן את ראשו בידיו. "ואז הפסדת את הכסף" שאלתי בלחישה. "לא. בהתחלה הרווחתי עוד ועוד כסף ויכולתי לשלם את כל החובות יכולנו לעבור לבית הישן, לקנות מכונית, שהכול יחזור לקדמותו. אבל בחרתי להמשיך להמר. והפסדתי הכל." את המילים האחרונות הוא אמר כמעט בלחישה. הוא היה נראה כמו ילד קטן שהרגע סיפרו לו בשורה איומה. כל כך רציתי ללטף את ראשו ולהגיד לו "אני סולחת לך" אבל זה היה שקר. עכשיו אני עוד יותר כועסת. הייתה לו אפשרות להחזיר את החיים להיות כמו שהם היו והוא בחר להמשיך ולהמר ולהפסיד הכל "אחרי שהפסדתי את כל הכסף שלי ושל אמא שלך, הפסדתי גם את הבית. אמא שלך לא הייתה מוכנה לחזור לגור עם ההורים וגם אני לא. כל הזמן איימו עלי שיהרגו אותי אם אני לא אביא להם את הבית אבל לא הייתי מוכן. אחרי שהתחננתי בפניהם הם הסכימו שאני אעבוד בשבילם. אמא שלך לא הייתה מוכנה שאני אעבוד בשביל האנשים האלה, למרות שהיא ידעה מה ההשלכות של זה אז נאלצתי לברוח. לא היה לי מה להשאיר לאמא שלך והיא נשארה בלי כלום. לא הייתה לה עבודה והיו לה רק חובות אז כדי להעניק לך אפשרות, כדי להעניק לך חיים היא שלחה אותך לבית יתומים. אני לא יודע מה קרה איתה, אולי היא חזרה לגור עם ההורים, אולי היא התחתנה עם מישהו, אולי היא לא בחיים. אני לא יודע." הוא אמר וקם. "חוסר הוודאות הזאת, לא לדעת איפה אמא שלך, מציק לי עד היום. אני מנסה להמשיך את חיי אבל אל תחשבי שאני מצליח." הוא אמר והלך לשטוף את פניו. באותו רגע שמעתי דלת נפתחת ואישה יפה, גבוהה ורזה נכנסה. "אני בבית" היא אמרה ושמה את התיק בכניסה. היא התקרבה לסלון ועצרה מולי. "מי את ומה את עושה בבית שלי" היא אמרה והלכה לאחור. "אני..." מלמלתי. מה אני יכולה לענות לה אבא שלי קפץ מולי וניסה להסביר לה מי זו הנערה שיושבת לה בסלון. אני יכולה רק לתאר לעצמי מה היא חשבה עכשיו... MiSs Take

איך הסיפור ימשיך רק את יכולה להחליט


  אפליקציית פורגירלס

הורידי את האפליקציה 4girls  - עולם של בנות, באנדרואיד ו באייפון 

רוצה לשלוח כתבה לעדכן פרופיל להירשם לאתר
כנסי למדריכים בערוץ שלנו ביוטיוב

 


כתבות דומות:
תוכן פגעוני
הגיבי לפוסט
user image
הגיבי
mask
19 תגובות
אנונימית דצמבר 23, 2014 12:08

ישבתי על כסאי בחוסר נוחות, תהיתי מה אני אמורה לעשות, האם כדאי שאפתח בשיחה ? היא נראתה אישה מאוד נחמדה ואדיבה, אך משהו בכל זאת הרתיע אותי ממנה... במשך דקות ספורות חשבתי מי זאת האישה אשר יושבת מולי ? היא נראתה בערך בגיל של אבי, אורן, אבל אלינור אמרה שאמה שומרת עליה מהשמיים... לפתע אבי נכנס לסלון וקטע את מחשבותיי. הוא החזיק בידיו קופסה גדולה ושחורה. הוא אמר ״בואי גלי, שבי לידינו על הספה״. ישבתי לצד אבא והוא פתח בשיחה: ״את בטח חושבת שמאז שמסרנו אותך לאימוץ לא דאגתי לך... אך זה כלל לא נכון. לא עבר יום אחד שלא חשבתי עלייך ! כשמצבי הכלכלי השתפר, שכרתי חוקר פרטי שעקב אחרייך בכל שנות התפתחותך. בקופסה הזו יש תמונות רבות שלך שהחוקר הביא לי במשך הזמן.״ ניסיתי לסגור את פי הפעור מתדהמה אך לא הצלחתי. כל מה שרציתי לעשות הוא רק לקפוץ על אבא בחיבוקים! לאחר מאמץ רב אמרתי בגימגום קל: ״אפשר בבקשה לראות את התמונות ?״ אבא התקרב אל הקופסה אך לפתע אלינור נכנסה אל הסלון וצעקה: ״אמא!״ הסתכלתי על אלינור, אחר כך על האישה שישבה לצידי ולא הבנתי מה פשר הדבר! כיצד אלינור מכנה את האישה הזו ״אמא״ אם רק לפני רגע היא סיפרה שאמה נפטרה ?!
מחוצי דצמבר 23, 2014 10:40
מחזיקה אצבעות ✌✌
הוא התחיל להסביר, ניסיתי להקשיב. עגלי זיעה צנחו ממצחי אל חולצתי הכחולה. צמצמתי את עיניי כי הרגשתי איך חושך הולך וסוגר עליי. חשתי צמרמורת איומה. הזעתי למרות שרעדתי מקור. הרגשתי כאילו הכיסא נוטה לרצפה ובקרוב אפול לתוכה. וזה אכן קרה, שמעתי רק צעקות: ״גלי!גלי!״ שהדהדו והפכו איטיים וזרים. לא זיהיתי את הקול, לא זכרתי איפה אני או מי אני... רק נפלתי אל תוך רצפה קרה וגמישה שבלעה אותי לתוכה. הרגשתי כל כך גדולה ומצד שני כל כך קטנה. כשהתעוררתי חזרה אבא שלי לא היה בחדר עוד. על הרצפה נקוו טיפות דקות של דם. כשהרמתי את ראשי ראיתי שערות לבנות וארוכות על הרצפה. הסטתי את שערי על צווארי והבטתי עליו, השערות על הרצפה הן שלי, הן נשרו משערי שהלבין וכעת הוא אפור, שמעתי שזה מה שקורה במצבי לחץ. רציתי לבכות אבל לא הצלחתי. ביד רועדת פתחתי את הדלת. הייתי כעת ילדה קטנה כמעט קירחת בעלת שיער אפור -לבן. חולצתי הכחולה נטפה זיעה ורגליי וידיי רעדו. שקט היה וצעדי הדהדו. צעדתי אל הלא נודע, לבדי.
אנונימית דצמבר 22, 2014 17:49

הוא אמר לה:" זאת הבת שלי" הבת שלך? היא שאלה "כן הבת שלי" האישה החווירה והתיישבה על הספה עם מבט תמוה, ואמרה לפתע: " אני ורד, אני הבת זוג של אבא שלך..." הבת זוג שלו?! יש לו בת זוג?! איך הוא מעז?! חשבתי לעצמי, ופתאום...
אנונימית דצמבר 22, 2014 14:05

זה לא קשור אבל יש כתבה אחת שאני רוצה להגיב בה כדי לעזור לבנות אבל זה לא נותן אפשרות להגיב מערכת האתר חסמה את התגובות?
??לוביו?? דצמבר 22, 2014 13:19
המשך...
אבא התחיל להגיד לה שהילדה הזאת מהצופים באה אלינו למכור כמה דברים ולהסביר,חשבתי לעצמי מה אבא מתבייש בי אחרי שחברה של אבא שלי הלכה לחדר אבא אמר לי ״ גלי אני יסביר לך הכל אחר כך״ אמרתי לאבא לא צריך הבנתי כבר את הכל״ רצתי החוצה וחשבתי לעצמי שהיה הכל להיות אחרת אם הייתי יכולה לסלוח לו היה סיכוי שהיינו מישפחה אבל עחשיו הבנתי שהכל הולך להשתנות!....
אנונימית דצמבר 22, 2014 12:46

איזה מושלם ההמשך שכתבו!
רקדנית סלוניים דצמבר 22, 2014 12:36
המשך
אני ראיתי אותה ולא יכולתי להאמין,פשוט לא יכולתי.אבא שלי היה הכול בשבילי,אבל הבנתי שהוא שייך למיכל.מיכל היא החברה של אבא.אני פשוט לא יכולתי להאמין,אני צרחתי ורצתי.יצאתי מהבית.שמעתי את אבא שלי ואת מיכל קוראים אחרי.לא הקשבתי.רצתי ורצתי עד שהתעייפתי.נעצרתי.רצתי ממש הרבה.לאחר מכן הרגשתי שאני נופלת.עצמי את העיניים.ראיתי שחור.אחרי זה לא זכרתי כלום.
ניקי 600 דצמבר 22, 2014 11:07
המשך פשוט נעצר לי
אמר לי "גלי תכירי זאת קרן קרן זאת גלי הבת שלי " היסתכלתי עלייה דקות ספורות בחנתי את הלבוש שלה הגובהה שלה השרשת הגדולה על צוורה וציפורנייה הערוכות המרוחות בלק אדום עז כולם שתקו עד ש
ניקי 600 דצמבר 22, 2014 11:05
..
אבא ניסה להגיד משהו לנסות לשנות משהו אבל זה כבר היה מאוחר מידי לאבא עכשיו יש חברה לאבא יש חברה לאבא יש חברה המשכתי למלמל את המילים האלו המון מחשבות רצו בראושי אולי הם היתחתנו ועם יהיה להם ילדים הרי הוא לא יכול להמשיך ככה אחרי כמה דקות אמר לי
Thila (: דצמבר 22, 2014 00:00
בנות :)
כמו שאני תמיד אומרת - אתן כותבות מושלם! כל הכבוד (:
טען עוד